זהו ספר הזכרונות האישיים-צבאיים של מיכה קפוסטה, דמות ציורית של לוחם סיירת הצנחנים שבילה את חלק הארי של חייו בעלילות והרפתקאות סביב השירות הצבאי.
מיכה קפוסטה התגייס לצנחנים בשנת 1953, והיה חייל צעיר כאשר אנשי יחידה 101 של אריק שרון מוזגו לתוך הצנחנים ונולדה יחידה קרבית, שהובילה את פעולות התגמול ואח"כ את פיתוח החי"ר של צה"ל, כשהשירות בה מבוסס על התנדבות. משום כך יש בסיפורים הקצרצרים שלו כדי להביא צבעים וריחות של אופי היחידה באותה תקופה. כך, אנו פוגשים את מאיר הר-ציון, שמיכה היה סגנו וממשיך דרכו, את מפקדי החוליות של מחלקת הסיור (ואח"כ פלוגת הסיור החטיבתית), שהפכו בתוך שנים למפקדי הגדודים והחטיבות של הצנחנים, ועוד הרבה דמויות ציוריות.
זה אינו סיפורה של חטיבת הצנחנים - זהו יותר סיפורה של הסיירת: יחידה מיוחדת, שהיוותה יחידת-חוד של הצנחנים, וריכזה בתוכה טיפוסים מיוחדים. בולט הניכור מצה"ל, הזלזול בהיררכיה הצבאית, ההתארגנות הלוגיסטית העצמאית כדרך חיים, והתרסה נגד משמעת צבאית מקובלת. קוד ההתנהגות הוא שונה, והסלקציה האנושית הזרימה ליחידה לאורך השנים מאגרים של לוחמים מיוחדים, רובם מבחירי הנוער של התנועה הקיבוצית. מן הסתם, זהו הבזבוז ההיסטורי הנורא ביותר של משאבי קצונה של צה"ל.
כתיבתו של מיכה אינה מעניינת, והעניין בספר אף פוחת בהדרגה לאורך הקריאה. ברור גם שתקופות שלמות, אירועים חשובים, אורחות חיים ואנשים מסקרנים - כל אלו מובאים בצורה אגוצנטרית, לפי תרומתם לסיפור הפרטי של מיכה קפוסטה. ולמרות כל זאת יש עניין מיוחד בספר זה בגלל שהוא מביא עדות ממקור ראשון, ובעיקר עדות אמינה, על האירועים והאנשים בחייו של מיכה.

"פעם צנחן תמיד צנחן", הגיבור מיכה בן ארי פורש את סיפור חייו, ודווקא הכתיבה האותנטית והלא מדויקת מוסיפה נופך אמתי לסיפור. בן ארי קצין צנחנים שהשתתף במבצעים ובמלחמות ישראל,נשלח על ידי מדינת ישראל לעיראק לאמן את המורדים הכורדים, הנו אדם יחיד מסוגו, חייל של פעם, המתגייס לכל משימה לאומית גם אם היא אינה מסתדרת עם תכניותיו ומצבו המשפחתי.
זה סיפור של קצין צנחנים צנוע שאילצו אותו לכתוב ספר כי אחרת סיפוריו ישכחו וילכו לאבדון.
חובה לכל צנחן ומומלץ בחום לכל מי שחובב סיפורי קרבות ומבצעים של מדינת ישראל.

למרות סיפור החיים המרתק של מיכה בן ארי. הספר כתוב בצורה יבשושית משהו ועובדתית וחבל...