הביקורת נכתבה ביום שבת, 11 באוקטובר, 2025
ע"י המורה יעלה
ע"י המורה יעלה
נתחיל בחיובי - יאיר יעקובי יודע לכתוב.
חשבתי שזה יהיה כמו ספר של חנוך דאום, אבל זה לא.
מצד שני - זה ממש לא ספר גרוע, וכמו אנדרדוס, ההרכב שבו מופיע יעקובי כסטנדאפיסט - כל מי שיש לו איזשהו קשר קלוש לדת יימצא פה דבר או שניים להזדהות איתם.
הבעיה, בדומה לבריכה שיעקובי קנה לילדיו - מתחילה בעמוקים.
בקיצור מאחורי המסכה הגיקית-ילדותית מובאים פה גם דברים שהם פחות תמימים...
בניגוד לעממיות של דאום, המסרים פה מתחת לפני השטח הם פוליטיים לא מתנצלים בכלל, וכן אג'נדות חינוכיות שחד משמעית קשורות למגזר מסוים.
בתחילת החזרה בתשובה שלי נמשכתי למגזר הזה, התלהבתי ממה שנראה היה לי בגיל 20 כמו משחק מבוכים ודרקונים תנכ"י עם סנדלי שורש.
ככל שעליתי בגיל הבנתי שאת הצדדים היותר ממולחים ומפולפלים של הדת ושל המגזר האשכנזי בה פחות אהבתי.
הספר משופע בתזכורות למנהגים שלא הבאתי מהבית אבל זה לא הופך את הרוחניות שלי לפחותה.
אצלנו לא קונים כיסאות בראש השנה ולא חוששים שלא יישאר מקום בבית הכנסת, לא מקימים ישובים ואנשים לא נותנים כסף עבור מקום שלא קיים,
מי שמארגן מנגל יארגן אותו גם בגשם גם בחום ולעולם לא יפנה את הבמה ולעולם לא ייתן את הקרדיט על ה"סוליות" ששרף.
כל המנטליות שעזבתי, ושכן בתוך חצי אשכנזייה הרגשתי לתקופה שייכת אליה - גרמה לי הרגשה פחות נוחה.
בקיצור - אין על בית הכנסת הקוצ'יני בשכונה, כל הבנות מבריזות מתפילה וארבעה סוסים משלימים מניין.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
