ביקורת ספרותית על משפחת מושקאט מאת יצחק בשביס-זינגר
ספר מעולה

---

ספר מעולה. בדרך כלל אני נמנע מלקחת לידיים ספרים של כמעט 700 עמוד. זה נראה לי מסע ארוך מדי, והשאלה היא אם זה ישתלם...
והפעם זו בהחלט הייתה החלטה נכונה.
חשבתי שזה יהיה עוד ספר אגדה על שושלת חזקה ודורסנית, משהו בסגנון "דאלאס". אבל לא אצל בשביס זינגר...
למעשה זהו רומן היסטורי שמזכיר בפעמים רבות את ספריו של קן פולט.
אלא שכאן מדובר על שטח שמוגדר כ"פולין" שהיה תחת כיבוש רוסי או אוסטרי או גרמני, שהיו בו עמים שונים וביניהם גם העם היהודי. והעם הזה הוא נושא הספר, דווקא העם הזה. ויותר מכל - הגיבור הוא ממש אנטי-גיבור. חלש, מיוסר, מבולבל, לא ממוקד.
והספר דן בתקופה היסטורית מרתקת- מתחילת המאה ה 20 ועד מחציתה. הרוחות המנשבות של ההשכלה, ההתחרדות וההתפלגות של הרחוב החרדי, היציאה למערב (ובעיקר לארצות הברית), הציונות... בקיצור - אם יש נושא שהיהודים יכולים לריב עליו ולהיות מפולגים בו - שם תהיה מחלוקת. והכל באיזכור האירועים ההיסטוריים והשפעתם על המציאות הפולנית.
ומעל לכל יש את הכישרון הסיפורי הנפלא של בשביס זינגר. היכולת שלו להפוך רצף אירועים היסטורי לעוגה עשירה שבה יש הרבה יהדות (ביטויים, תפילות, מנהגים), הרבה פילוסופיה (משפינוזה ועד מאלתוס), מעט לאומנות רוסית והרבה אנטישמיות לא הגיונית. הבליל הזה נותן תחושה של חלום, מציאות בלתי אפשרית. אבל דווקא הספר הזה מעיד שהמציאות הזו הייתה והיהודים חיו בתוכה.
מרתק, מקסים, מלמד ומעורר מחשבות.

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על משפחת מושקאט