ביקורת ספרותית על מכונת הזמן [מהדורת 2025] מאת ה.ג'. וולס
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 17 בספטמבר, 2025
ע"י roeilamar


אני מאוד אוהב מד"ב, אז היה כיף לקרוא את הנובלה הזו, אחת היצירות הראשונות שדיברו על מסע בזמן בכלים מדעיים ובשליטה אנושית.

וולס יוצר עולם מרתק וכותב באופן קולח וחסר שומנים, היה לי קשה להניח את הספר הזה ולעצור את הקריאה, וחד משמעית הייתי קורא את כולו בבת אחת אלמלא הדבר המעצבן הזה שנקרא החיים עצמם.

התיאור של המציאות העתידית מקורי אפילו כיום, עם מאות ואולי אלפי יצירות שעסקו בנושא המסע בזמן מאז וולס ובהשפעתו הישירה או העקיפה.
הייחוד של וולס הוא שהעתיד אליו הוא מביא אותנו הוא עתיד בו החברה האנושית כבר לא אנושית. התפתחו מבני האדם שני מינים שונים, והם שונים זה מזה ומאיתנו במידה רבה.
ההסתכלות על היורשים של האנושות, יצורים שהם לא בדיוק בני אדם ולא בדיוק לא בני אדם, היא מחשבה מעניינת.

מה שכן, וולס מאפיין אותם מבעד למצב החברתי של ימיו, ומשתמש בהם במידה מסוימת כדי להביע את עמדותיו על הפוליטיקה של זמנו.
מה שאני אוהב ביצירות מד"ב טובות באמת זה שהן חוקרות קונספטים פילוסופיים, קיומיים, רוחניים, פסיכולוגיים ו, ובכן, על זמניים.
וולס יוצר כאן עולם מד"ב מופלא, ומצטמצם בתוכו לטענה פוליטית חסרת עידון או מורכבות על עולמו שלו. בזבוז של עלילה וקונספט כאלו טובים..
חשוב לציין בהקשר הזה שהאמירה של וולס היא שמאלנית – סוציאליסטית, ואני מאוד רחוק מזה אידאולוגית, אז אין ספק שזה תורם לרתיעה שלי מהפוקוס הזה של וולס.
גם העובדה שהמבט על מיני היורשים שלנו הוא יחסית שטוח מבאס אותי. המספר לוקח באופן מאוד ברור צד, ומציג תמונה מוטית באופן קיצוני בתוך זה. אולי זה גם חלק מהאמירה הרעיונית, כשלאנגלי ממעמד גבוה, כמו המספר, קל יותר להתחבר לזן האנושי שמייצג את החברה העליונה מאשר לזן שמייצג את החברה התחתונה.

יש כאן גם אספקטים רעיוניים טובים, כמו מה הופך אותנו לאנושיים, השבריריות של ציביליזציה, וסיום מופתי שמכיל בתוכו את אחד הממנטו מורי הברוטאליים ביותר בספרות שקראתי.


8\10 יצירת מד"ב שלא נס ליחה, למרות פגמים מסוימים, בעיקר פשטנות. לא יצירת מופת אבל לא רחוקה משם. אני צריך לקרוא עוד דברים של וולס, זו מהיצירות המוקדמות שלו, אני בטוח שהוא השתפר עם הניסיון והגיל.

קטעים שאהבתי:

”עם השינוי בתנאים באה בהכרח גם ההסתגלות לשינוי. אם אנחנו מקבלים את ההנחה שהביולוגיה אינה טועה, לשם מה זקוקים בני אדם לתבונה ולעוצמה? קשיים וחירות – אלה התנאים שבהם שורדים האנשים הפעילים, החזקים והמתוחכמים, בעוד שהחלשים נדחקים לקרן זווית. אלה התנאים שבהם אנשים בעלי יכולת, שמקדשים ערכים כמו שליטה עצמית, סבלנות ונחישות, כורתים ביניהם בריתות. את מוסד המשפחה והרגשות הכרוכים בו, את הקנאה היוקדת, את הטיפול האוהב בצאצאים, את המסירות ההורית – את ההצדקה לכל אלה אנחנו מבססים על הסכנות האורבות לצעירים. אבל מה קרה לסכנות האלה עכשיו? במצב כזה מתעורר וצומח רגש שמתנגד לקנאה בין בני זוג, לרגשות אימהיים החזקים, ולתשוקה מכל סוג. הדברים האלה לא נחוצים יותר, והם רק מעיקים עלינו. הם נראים כמו שיירים של חיים ברבריים שמפריעים לנהל חיים תרבותיים ושלווים."

"אני אדם מערבי מכדי לקיים פרקי התבוננות ממושכים. אני יכול להשקיע שנים בפתרון בעיה, אבל לשבת בלי לקום עשרים וארבע שעות – זה כבר סיפור אחר."

"נמלאתי צער כשחשבתי כמה קצר וחולף היה החלום על התבונה האנושית. היא איבדה את עצמה לדעת. היא השקיעה את מאמציה בחתירה עקבית לחיים קלים ונוחים, לחברה מאוזנת שמטרות-העל שלה הן ביטחון ויציבות, והצליחה להגשים את משאלותיה – והנה לכאן הן הביאו אותה בסופו של דבר. מתישהו בעבר כנראה השיגו בני אדם ביטחון כמעט מוחלט בשאלות של חיים ורכוש. הרווחה והנוחות של העשירים היו מובטחות, ולעובדים הבטיחו הישארות בחיים ועבודה. בעולם המושלם ההוא לא הייתה כנראה בעיה של אבטלה, ולא נותרו שאלות חברתיות לא פתורות. שלווה גדולה השתררה.
אנחנו מתעלמים מחוק הטבע שקובע כי גמישות אינטלקטואלית היא פיצוי על שינויים, סכנות ובעיות. בעל חיים שמתקיים בתואם מוחלט עם הסביבה שלו הוא מכונה מושלמת. הטבע לא יפנה לתבונה כל עוד אין שינוי או צורך בשינוי. החיות היחידות שמחזיקות בתבונה הן אלה שצריכות להתמודד עם מגוון רחב של צרכים וסכנות."

"גם לאחר אובדן התבונה והכוח, הכרת התודה והיכולת לאהוב המשיכו לפעם בלב האדם."

8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
strnbrg59 (לפני חודש)
מעניין מאד. קראתי את זה בגיל 12-13 ופיספסתי את כל המימד הפוליטי-פילוסופי! שכן לא זכור לי שהיו קטעים — למעשה דרשות — פילוסופים. (באותו גיל עניין אותי הכי יותר איך יהיה עם חברה אִילוֹיִת בלונדינית...)

לגבי הסוציאליזם של ה.ג.וולס: על זה למדתי משהו בשנים שמאז הייתי בן 13. והסיפור הוא שהסוציאליסטים בני דורו של וולס התעסקו, בנוסף לסוציאליזם, בדבר שהסוציאליסטים בני דורנו מתרחקים ממנו כמו מאש — והוא האיגניקה (eugenics). נראה שההתעסקות הזאת עומדת מאחורי אותן דרשות שציטטת.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ