ביקורת ספרותית על במאבק ובמרד - הגנה, אצ"ל ולח"י, 1918-1948 מאת שלמה לב-עמי

---

השבוע הזה, שבו השר למורשת החליט שאין לנו שום בעיות אחרות במדינה, לא חטופים ולא הרוגים, לא מלחמה בחמש חזיתות ולא סרבנות גיוס חרדית, לא תאונת רכבת שקרעה כבלי חשמל לאורך ארבעה קילומטרים ולא חסימות כבישים של מפגינים בעד הנגד ונגד הבעד, לא אופוזיציה ברחוב ולא שוטרים שמכים מפגינים, לא איומים בהשבתת בתי הספר ולא... טוב הבנתם. אז שר המורשת לא מודאג מכל אלה, ומה שמטריד אותו זה אלטלנה. כלומר השרידים שלה שפורקו ביסודיות והוטבעו בים בהנחיית דוד בן גוריון. אותם רוצה השר אליהו לשלות ולהציג כאנדרטה לציבור. לא ברור אם להרכיב מחדש או להשאיר מפורק, וזה לא משנה, כי לדעתו זה הדבר שחשוב עכשיו לעם ישראל ולמדינת ישראל. אז השבוע הזה יצא שבוע מתאים מאין כמוהו לסיים את קריאת הספר הזה.

עוד ספר בסדרת "נצחיה קוראת על דור תש"ח", וגם אותו כמובן מצאתי בספריית הרחוב ולקחתי איתי. כריכת קרטון קשה ואפורה, כי אני מניחה שהעוטפן המעוצב בצבעים הלך לו לאיבוד מזמן. אבל כריכות קרטון אפורות, כמו גם דפים מצהיבים ואותיות פרנקריהל בגודל 10 לא מפחידים אותי, וניגשתי למלאכת הקריאה. שלמה בן עמי כותב על שלוש המחתרות העיקריות בשלושים השנה של המנדט הבריטי על פלשתינה הלא היא ארץ ישראל. מעצם המיסגור הזה, של כריכת ההגנה, האצל והלחי בחדא מחתא, כבר נובעת העמדה הבסיסית של הכותב, היינו נטיה לאהוד את תנועות הימין ואת האצ"ל והלח"י, כי תומכי ההגנה נטו באופן כללי שלא להכיר בלגיטימיות של התנועות האלה, בחלקן במאבק להקמת המדינה ובתרומתן למדינה שבדרך. זאת למרות שבזמן אמת היו תקופות של שיתופי פעולה בין הגופים ובין המחתרות השונות וזה גם מתואר בספר.

מלבד עמדת האהדה הבסיסית לב-עמי משתדל להיות אובייקטיבי, או שמא נייטרלי. הוא כותב את הדברים וממעט להביע עמדה אישית, אם כי לא חוסך בביקורת כלפי אנשים וסיטואציות. מה שיוצא בתור תוצאה זו כרוניקה היסטורית של תיאור שוטף של מאורעות רלוונטיים, לעיתים מנקודת מבט של גוף אחד, לעיתים תוך שילוב כמה גופים יחד בתיאור המאורעות. התוצאה היא מוצר שהוא כנראה מדויק אבל לא לגמרי קריא, כלומר לא בדרך של קריאה מכריכה לכריכה כמו שאני עשיתי אלא יותר ספר יעץ למי שכותב מחקרים או ספרים מעניינים יותר. כנראה זו הסיבה שסחבתי את הקריאה על פני חודשים ארוכים, כל פעם מקטע קטן. מה שעוד מפריע זה העדר תיעוד ויזואלי. אין תמונות ולא גזרי עיתונים או עדויות אחרות שהיו מסייעות לתת לקורא תחושה אותנטית של התקופה.

סיפור האלטלנה מופיע, כמובן, מתואר משתי זוויות ההתרחשות. כך גם הסזון שהתקיים לפני כן וסוגיות כואבות נוספות, אני חושבת שזרעו את הזרעים של השסע שאנחנו חווים היום בין הימין ובין השמאל. אז אולי השר אליהו צודק שאסור לקבור את הדברים ויש צורך לתת לאור השמש לחטא אותם. אני רק חושדת שהמיזם שלו מיועד להיות יותר מסמר בעין ורצון להעמיק את השסע ולא למצוא דרכים לאיחוי וריפוי.

טוב, סקירה ראשונה על הספר באתר, אני מניחה שהיא תישאר יחידה, ואין עם זה בעיה בכלל.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על במאבק ובמרד - הגנה, אצ"ל ולח"י, 1918-1948