ביקורת ספרותית על איך מתים מאת אמיל זולא
ספר בסדר

---

אחרי שקראתי את "איך מתחתנים", מטבע הדברים המשכתי ל"איך מתים", ובזמן שאהבתי משמעותית יותר את הספר הראשון, גם זה לא רע בכלל.

רוב מה שכתבתי על הספר הקודם נכון גם כאן: שם אלו היו ארבעה סיפורים שעסקו ב4 מעמדות שונים, כאן מצטרף לבדיוק אותם ארבעה מעמדות (אצולה, בורגנות גבוהה, בורגנות זעירה ועניים, למי ששכח.) גם מעמד הכפריים.

כמו שב"איך מתחתנים" הפואנטה הייתה שככל שהמעמד החברתי יותר גבוה, כך הנישואין יותר מחושבים כלכלית – חברתית ופחות פרסונלית, כאן הפואנטה היא שככל שהמעמד החברתי יותר גבוה, כך המוות פחות מעורר רגשית ופחות אכפת לקרובים ממותו של המנוח, כי הכסף הוא בראש מעייניהם, באופן אובססיבי לחלוטין.
אבל כאן זה קצת שונה מ"איך מתחתנים", כי כאן האובססיה לכסף מרגישה לי קצת יותר מוגזמת ופחות ריאליסטית.
למשל, בסיפור השלישי יש לנו זוג בורגנים זעירים שחיים לא רע סה"כ, מנהלים עסק יציב, והאישה חולה בשחפת. במשך כל הסיפור אנחנו רואים איך הזוג שם רווחים חומריים לפני הבריאות שלה, וזה מגיע למחוזות הזויים, כמו הבעל שמצטער שהחנות סגורה ביום ההלוויה של אשתו.
לא יודע אם הצרפתים של שלהי המאה ה19 באמת חשבו באופן כזה, אבל קשה לי להאמין שבני אדם ממוצעים היו אובססיביים לכסף ברמה כזו. היום אני בטוח שכמעט לא הייתי מוצא אנשים שמתנהגים בקיצוניות של הדמויות של זולא כאן. זה כמעט פרודי, בעוד ב"איך מתחתנים" זה הרגיש אמיתי יותר, כי הרי עד ממש לאחרונה נישואין היו עסקה כלכלית עם חותמת דתית הרבה יותר מאשר עניין של אהבה. אבל מוות של אהובים..? זה תמיד העסיק אנשים באופן עמוק. אפשר לפתוח את המיתולוגיה היוונית ולראות דמויות שעושות הכל ומעבר למען אהוב גוסס, אבל אי אפשר לראות אובססיה לטקס נישואין (אפשר לראות חרמנות ותשוקה בשפע, זה נכון, אבל לא ממש רצון באיזה קיום משותף כמו תפיסת האהבה המודרנית שלנו..)

בכל מקרה, יש כאן רגעים יותר אמינים, בעיקר בשני המעמדות הגבוהים; האישה האצילה שנמצאת בנישואים חסרי אהבה עם בעלה והיא והבעל מתנהגים ככל הניתן באופן הראוי חברתית לאציל במעמדו למות, זה סיפור עם הומור מריר ועוקצני.
והסיפור על שלושה אחים לוזרים שחיים מהכסף של אמא, כאשר אמם האלמנה המיליונרית נוטה למות תוך שהיא חוששת בטירוף מה יהיה על הרכוש והנכסים לאחר מותה בידיים של הלא יוצלחים האלה, זה הומוריסטי באופן כל כך אפל..

יש גם את הסיפור על הילד העני שגוסס, והוא די שובר לב. שם זולא מראה התנהגות יותר אנושית אל מול המוות, ואת הבלתי נסבלות של הדלות והאדישות כלפי גורל העניים, כפי שב"איך מתחתנים" הוא הרשה לעניים לאהוב יותר מאשר לעשירים.

הסיפור על האמיד הכפרי הנוטה למות מעניין, כי זולא מציג את המשפחה שם כעסוקה באובססיה בעניינים הכספיים מצד אחד, אבל מצד שני גם מחוברת לעצמה, לעומת שלוש המעמדות הגבוהים יותר שדי מנותקים מהקרקע.

סה"כ הייתה קריאה מעניינת, אבל הספר הזה הרגיש לי לפרקים יותר כקריקטורה מאשר כציור אימפרסיוניסטי. קריקטורה נחמדה, mind you, אבל לעומת הציור? ירידת מדרגה מסוימת.

7\10

קטעים שאהבתי:
"דבר אחד מייסר אותה בגסיסתה: לא להיות מסוגלת עוד להשגיח על הוצאות הבית."

" הם צועדים מאחורי הארון, ראשם מושפל, פניהם סמוקות מדמעות. רק קריאה אחת נשמעת: הם קוברים את אמם כיאות. קרון המת אינו מן המובחרים, מעריכים כי יעלה להם כמה אלפי פרנקים. נוטריון זקן אומר בחיוך דק:
'לוּ הגברת גראר הייתה משלמת בעצמה עבור ההלוויה, הייתה חוסכת מחיר של חמש כרכרות.'"

" המתה היא שקמה בהם לתחייה, עם קמצנותה ופחדיה מפני גנבה. כאשר הכסף מרעיל את המוות, רק כעס יוצא מן המת. אזי נאבקים מעל ארונות המתים."

" ככה זה במסחר: אנשים מתים שם בלי למצוא זמן לטפל בעצמם."

" הוא אוהב את אדל בשל המאמץ הארוך שעשו יחדיו בטרם זכו לאכול מדי יום לחם לבן. היא איננה רק אשתו, היא גם שותפה שלו והוא מכיר בפעילותה ובתבונתה. אם יאַבד אותה, ייפגע גם ברגשותיו וגם בעסק שלו. אבל הוא צריך להיות אמיץ, הוא אינו יכול לסגור את החנות כדי לבכות כאוות נפשו."

" אדל חוזרת ואומרת מדי פעם:
'כשנהיה בכפר, תראה כמה בריאה אהיה!... אלִי שבשמים! רק עוד שמונה שנים נצטרך לחכות! הן יעברו מהר.'
מר רוסו אינו סבור שיוכלו לפרוש מיד, עם חסכונות מעטים יותר. גם אדל לא תסכים. אם קבעת לעצמך סכום מסוים, עליך להשיגו."

” אם האב יתאושש בכל זאת, משמע שהוא בנוי כהלכה. אם ימות, משמע שהמוות שָכַן בגופו; והכול יודעים כי כאשר המוות מצוי בגופך, דבר לא יחלץ אותו משם, גם לא צלבים ותרופות. לוּ בפרה היה מדובר, אפשר היה לטפל בה; כי אם מצילים אותה הרי זה רווח של ארבע מאות פרנק לפחות."

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על איך מתים