הספר הזה הוא אחת מהרכישות שלי משבוע הספר שאמנם נדחה בעקבות המלחמה עם איראן אך חזר באיחור אופנתי ודי הרשים אותי. הופתעתי ואף התרגשתי לראות את כמות האנשים שהגיעו למתחם שרונה בתל אביב כדי להסתובב בין ערמות הספרים, לחוש את האווירה, לקנות ואולי גם לקבל איזו חתימה מסופר כזה או אחר. אני בפירוש סימנתי וי על כל הרשימה.
בדוכן של כנרת זמורה הגעתי לבקר חברה קרובה שחתמה על ספרה ושם פגשתי את עידן גרינברג שחיוכו ונוכחותו השרו עליי אווירה טובה. את הספר שלו קניתי ואף קיבלתי הקדשה- "לבר היקרה, לחיי המסעות ולמען כל העצירות למנוחה", משפט שלא יכולתי להסביר לעידן כמה הוא רלוונטי לי יותר מתמיד.
פסח, שחקן ותיק שימי הזוהר שלו חלפו, נמצא בצומת דרכים בקריירה המקצועית שלו ומחפש את דרכו להשתלב בחזרה בתעשייה האכזרית. הוא גרוש מאלונה ואבא לילד בכיתה ג'. פסח הוא בן למשפחת יוגיסטים, כאלו שהקדישו את כל חייהם עבור עסק משפחתי הנקרא מק-יוגה, בחלוף השנים הם הפכו לאימפריה ונהיו מעצמה בתחום. כשאמא של פסח, הלא היא תמי בשן, מורת היוגה המפורסמת הולכת לעולמה בעקבות מחלת הסרטן, מתחיל פסח לתכנן ערב לזכרה כפי שביקשה בצוואה שלה. במקביל, כחלק מעצת המטפל שלו, כותב לה פסח מייל ולהפתעתו הרבה מקבל ממנה תשובה. תמי מדברת עם הבן שלה ומפקחת מרחוק על הערב שביקשה לעצמה בצוואתה.
הספר עוסק באובדן וההתמודדות איתו אך בראש ובראשונה בהתמודדות עם החיים. פסח אמנם מגיע ממשפחה שכל עיסוקה החיצוני הוא ברוחניות אך האם מה שרואים כלפי חוץ מעיד על מה שמתחולל עמוק בפנים? האם המנוחה והנשימה שמלווה את היוגה כמנטרה מצליחה לחלחל גם אל חיינו כבני אדם? בשבילי מנוחה היא משהו כל כך פנימי ועמוק, משהו שכדי למצוא אותו אני צריכה להשקיע ולעבוד קשה. מנוחה היא משהו שצריך לדעת לקבל ולתעל. מנוחה היא מצרך נדיר בימינו.
הספר הומוריסטי בהחלט ומתחיל בצורה קלילה וסוריאליסטית אך אט אט מקלף את שכבות ההומור וחושף רבדים רגשיים עמוקים אצל הדמויות שמנסות כל אחת בדרכה, למצוא לעצמה את המנוחה.
"גם כשסובלים צריך לדעת מתי לנוח, מי יודע מה יבוא אחר כך."
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
