רש״י כתב את פירושו לתלמוד במאה ה-11, משמע התלמוד כבר היה קיים, נגיש ונלמד מה שהאיץ את תהליך הכתיבה, היה מסע הצלב ששטף את אירופה באותם ימים ורש״י היה עד לו.

עומר, חבל שלא פירטת.

יגאל בן נון הוא מורד מקצועי ופרובוקטור. הוא מסוג המלומדים למחצה שמנסים לאתגר את האקדמיה מחוצה לה, ומצליחים בדרך כלל בקרב הקהל הרחב והמתעניין אך חסר הידע השיטתי.

מהי הדת של מגילת אסתר / פרופ׳ יהודה ליבס מאמר מעניין המאיר את המושגים עליהם מדובר בשרשור תגובות זה

https://musaf-shabbat.com/2011/03/21/רוח-הקודש-מתעוררת-ברוח-בשר-ודם-יהודה-ל/

כל טוב,

השם יוסף מוזכר בעוד סורות..

ציטוט: "טענה מאלפת שאני זוכר מבן נון היא שהשם "יוסף" לא מוזכר בקוראן מלבד מאשר בסורה הנושאת את שמו. ובכן, הכשרה אקדמית אין לי, אבל את הקוראן קראתי, וזה פשוט לא נכון.
שאלה: מה לא נכון?
בסורה 12, "סורת יוסף" מופיע כל סיפור יוסף.

פרפר:
1. לא.

2. רוב הממסד המדעי חולק עליו. לא התעסקתי בטענות של בן נון כבר כמה שנים, אבל למשל בנוגע לטענותיו בקשר לאסלאם יש עצומה של פרופסורים למזרחנות שחולקים עליו. חשוב לציין שאין ליגאל בן נון הכשרה אקדמית בחקר האסלאם, ובכל זאת הוא מציג תזה שונה לחלוטין מהקונצנזוס המחקרי, שוב, כמו בערך כל תחום בו הוא מביע את עמדתו. לא הגיוני שהקונצנזוס המדעי בכל תחום שבן נון נוגע בו טועה, ורק בן נון, בלי הכשרה, מביא אמת שסותרת את הקונצנזוס בתחומים חסרי קשר אחד לשני.
טענה מאלפת שאני זוכר מבן נון היא שהשם "יוסף" לא מוזכר בקוראן מלבד מאשר בסורה הנושאת את שמו. ובכן, הכשרה אקדמית אין לי, אבל את הקוראן קראתי, וזה פשוט לא נכון.

3. תלוי מה התחום, כי כפי שציינתי בן נון מתעסק בהמון תחומים.
מבחינת אסלאם קראתי את ספר המבוא לאסלאם שיצא בהוצאת מאגנס ונהניתי. השתתפו בכתיבתו עשרות מזרחנים אז הוא משקף קונצנזוס מחקרי.
מבחינת חקר מקרא יצא לי לקרוא את ישראל קנוהל לפני די הרבה זמן והתחברתי אליו, אבל רוב מה שאני יודע על חקר מקרא מגיע מהרצאות שפרופסורים לתחום נתנו והועלו ליוטיוב, לא מספרים.
מבחינת נצרות קראתי את יוסף קלאוזנר מזמן, והוא באמת לא מעודכן כבר. אביעד קליינברג נראה לי אוטוריטה בתחום בשפה העברית, אני רוצה לקרוא אותו. צפיתי בכמה הרצאות שלו ונהניתי.

המילה "דת" מופיעה כבר בתנ"ך במגילת אסתר. זו מילה פרסית שמשמעותה: "מה שניתן ע"י המלך".
"וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ, יְמֵי מְרוּקֵיהֶן"
"וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים".
כלומר, מה שניתן ע"י המלך, צו המלך.
כל האמונות הפגאניות הן אמונות. התורה היהודית הוסיפה לאמונה את הדת. כל מה שניתן ע"י אלוהים, כלומר - המצוות האלוהיות הן דת.
אין בשום אמונה בעולם העתיק דת, אין מצוות אלוהיות. ב - 300 חוקיו של חמורבי אין אפילו מצווה אלוהית אחת. המצוות מצויות רק באמונות המונותאיסטיות שגם הן דת.

אגב: המלה "דתה" = נתונים, מקורה במלה "דת" הפרסית

המילה "יהודאים" היא מילה מחקרית, שבאה להבחין בין "יהודים" - "בני דת משה" לבין "יהודאים" - תושבי ארץ יהודה.

ספר חשוב לקריאה ועוד ציטוט מתוכו:
מחקר זה עוסק ביהודים ולא בדת היהודית. הדת היהודית צמחה זמן רב אחרי עידן פולחן קורבן הדם במקדשים. המושג דת, במובן הנוצרי של המילה, אינו מתאים להגדרת זהות היהודים בראשית התהוותם. היהדות הפכה לדת רק בתקופה המודרנית על ידי הוגים באירופה, כתגובת לדת הנוצרית. המונח דת לא היה בשימוש בתקופה העתיקה. כך גם מושגים כמו זהות או לאום.

מתוך הספר מקובל לקרוא לאוכלוסיית ארץ ישראל בתקופה העתיקה בשם "יהודאים" — מושג שנגזר משמה של ממלכת "יהודה" במקרא — ולא בשם "יהודים". כך ניתן להגדיר את ההבדל בין עם שיושב בארצו, לבין קהילה דתית המפוזרת במרכזים שונים בעולם. עד שנת 70 לספירה "היהודאים" בארץ ישראל דיברו בשפה אחת, חיו באזור גיאוגרפי אחד וניהלו אורח חיים משותף, המבוסס בעיקרו על פולחן קורבנות דם במקדשים. ה"יהודים", לעומתם, הוא מושג המגדיר אוכלוסייה מחוץ לארץ ישראל בעלת דת נטולת קורבנות, שעוסקת בליטורגיה בבתי הכנסת ובקיום מצוות. לשיטתי, הדת במובנה המודרני, כלומר דת מבוססת על עיקרי אמונה או על קיום מצוות, נוצרה בעולם רק אחרי סיום עידן פולחן הקורבנות במקדשים.

roeilamar, כמה שאלות:
1. האם יש לך הסמכה כלשהי בתחום הדתות?
2. מי חולק עליו, לגבי הנושא של הספר הזה? האם אתה יכול לתת דוגמאות ספציפיות שמוכיחות שבן נון טועה ואחרים צודקים?
3. איזה ספר לדעתך יותר טוב בתחום הזה?

בן נון הוא שרלטן. האדם הזה מציג את עצמו כמי שמבין בהכל ויודע הכל, ובאופן מעניין, בכל תחום בו הוא מתבטא הוא נמצא בדעת מיעוט מבחינת האקדמיה ברוב המקרים. פופוליסט.

חבל שלא פירטת יותר והבאת דוגמאות (אפשר עם אזהרת ספויילר).
ואם גם קראת את "מתי ואיך הומצא העם היהודי" או את "מצעד האיוולת היהודי" היה מעניין להשוות ביניהם (אם יש מקום כזה להשוואה).