ביקורת ספרותית על להיות ולא להיות זאת התשובה - מדריך רוחני לתוהים בדרך מאת ארז שמיר

---

12 חוליות בשלשלת הסבל
קל לנו לדבוק בטענה לפיה, אני סובל כי אני מתקשה לישון בלילה,
או אני סובל, כי יש לי תחושות כבדות בלב. אבל האמת היא כי אני סובל בגלל שאני לא רואה את המציאות נכונה. כתוצאה מכך אני מבסס את תפיסת העולם שלי על הנחות יסוד מוטעות. אלו גורמות לי להגיב באמצעות שימוש בתגובות רגשיות שגויות. כלומר הנחות היסוד הבסיסיות, הקונספט בתוך תת ההכרה שלנו, הן הגורמות לנו לתגובות רגשיות שגויות, שהן הגורמות לסבל הפיזי...

בודהה זיהה את הסבל כדבר הכרחי לקיום האנושי. אבל הוא גם מצא דרך להשתחרר מהסבל הכובל הזה.
לתודעה שלנו, יש 12 חוליות, בשלשלת שכובלת אותנו למציאות המזויפת ואנו יכולים להשתחרר מהשלשלת הכובלת, באמצעות ניפוץ חולייה אחת בלבד.
1 שלב הפיצול: התודעה תופסת את העולם כנפרד ומפוצל.
2 שלב המגע: התודעה מתמקדת באובייקט נבחר.
3 שלב התחושה: התודעה נחשפת לזרם של תחושות.
4 שלב הזיהוי: התחושה עוברת הסבה קונספטואלית, היא נתפסת כמשהו מסוים, מתויג.
5 שלב ההערכה: התודעה מגבשת הערכה חיובית, שלילית או נייטרלית.
6 שלב התגובה, התודעה מגיבה באמצעות תשוקה, דחיה או התעלמות.

שלב ההערכה ושלב התגובה מושפעים זה מזה.
מצד אחד אנחנו זקוקים לשמחת החיים בשביל לחיות. מצד שני התשוקות שלנו הם פתח לאכזבות ולסבל.
יש שאנחנו מרוצים ממצב מסוים ויש שאנחנו רוצים לשנות אותו. בכל מקרה הרגע הזה, כל רגע, הוא בשבילנו קשה, מאכזב ומכאיב. כל רגע שהתודעה נפתחת לקיום שלנו, הוא רגע שבו השלשלות של הסבל נסגרות עלינו.

ששת השלבים הבאים הם:
שלב התשוקה, הגורמת לנו להיקשר לדברים הגורמים לנו הנאה. הסכנה בתשוקה היא שהיא גורמת לנו להתמכרות ועם הזמן מאבדת את ערכה. שהרי התשוקה נובעת מחוסר סיפוק וחוסר סיפוק לא יכול להביא לנו אושר. כלומר התשוקה שלנו גורמת לנו להתנכר לרגע הזה, שאמור להיות מושלם.
השלב השמיני שלנו הוא שאנו לא נמצאים ברגע הזה. זה מביא לכך שאנו לא מבחינים במציאות כפי שהיא, דבר שמוביל אותנו לבורות. הבורות מובילה לשיפוט מוטעה של הדברים ולתגובות רגשיות שגויות והיפגעות.
השלב התשיעי הוא שלב הפגיעה באיכות הקשב. ההתנתקות מהרגע הזה.
כל זה מוביל להיקשרות שלנו לדברים, ברגע שדברים נעלמים מחיינו, אנו נפגעים.
אנחנו חסרי שקט, כשאנו מרגישים שצריך להשתנות או גם כאשר אנו חשים שאנו תקועים במקום אחד.
כל זה מוביל אותנו לשלב העשירי: שלב הבורות. מכיוון שאנו לא נמצאים ברגע הזה, אנחנו לא מסוגלים לקלוט את המציאות כפי שהיא. שלב הבורות הוא שלב שבו אנחנו לא רואים את החיים כהווייתם, כמשהו רוחני. לא מצליחים למצוא את דרכנו הרוחניים בעולם.
כתוצאה מזה בא השלב האחד-עשר: שלב התגובות הרגשיות השגויות. כלומר לא חוסר ההבנה שלנו את העולם גורמת לנו סבל, אלא התגובה שלנו, הנובע מחוסר הבנה זאת. מפה נובע הכעס, שגורם לנו נזק, למרות שבכוונתנו לגרום נזק לאחרים.

השלב השנים עשר, הוא היפרדות, נבדלות, שמביא אותנו להיכנס שוב למעגל, מחדש.

על מנת לעצור את רכבת תהליך ההתניה, עלינו לפעול, עוד לפני שנגיע לשלב התשוקה ואחריו לשלב התגובה.
כיצד להפוך את סדר הדברים, כדי לחזור לתפיסה הראשונית, האמתית של המציאות.
בשלב השישי עלינו לעצור. כי אחריו אין דרך חזרה.
עלינו לנטרל את התשוקה שלנו, על מנת שלא נגיע לתגובה הרגשית.
להפסיק ולעשות הערכה כלפי דברים, אלא לקבל אותם כמו שהם. להתנתק מהתווית שהדבקנו לכל דבר ולהגיב לכל דבר בנייטרליות. לתפוס אותו כפי שהוא.

העיקרון העומד מאחוריה הוא, שאנו צריכים להתרגל לא להגיב. לא בשלילה, לא בחיוב, לא בשפיטה. אלא להישאר אדישים, כמי שמביטים על הכול מלמעלה.
הבעיה היא שאנו מחזיקים בזיכרון שלנו טראומות וסטיגמות שהדבקנו על דברים, שגרמו להגיב לנו להגיב. כמעט כל מה שקורה, מזכיר לנו דבר אחר, מעורר בנו זיכרון חבוי. כך קורה שאנו לא יכולים להתחבר לרגע הזה, אלא מסתכלים עליו בצורה לא ריאלית.
עלינו להציף את הזיכרון הכואב של הטראומה, של החוויה החזקה ולהגיב לזיכרון בצורה נייטרלית.

» ביקורות נוספות של ארווין
» ביקורות נוספות על להיות ולא להיות זאת התשובה - מדריך רוחני לתוהים בדרך