בספר "בזכות האושר" בא המחבר ומבהיר, שלא נכון לזלזל בחשיבות האושר בחיינו. יש מי שלא מסוגלים להתרומם מעל לחיים הפיזיים, שהם הצורה של הקיום שלנו בעולם הזה, לחיים הרוחניים, שהם המהות. אלו טוענים שהאושר זה פטפוטי ביצים של רוח'ניים ואין לה אחיזה במציאות. האמת היא הפוכה. דווקא הרוחניות היא הדבר היציב, שקבוע ונשאר בחיים שלנו, כל השאר משתנה ללא הרף.
זאת גם מקור הטעות של מי שרוצים להפריך את מושג האושר. הם דבוקים לאגו שלהם, שהוא אשליה, ולא מסוגלים להגיע לשקט ולשלווה, הקיימים עמוק בתוך הקיום הרוחני שלנו. הם מביטים החוצה במקום פנימה ומייחסים את כל הבעיות שלהם, לגורמים חיצוניים. אלו אנשים שהגשימו את כל המטרות שלהם בחיים ועדיין לא מאושרים. הם לא מבינים שהסיבה לכך הוא לא חוסר אושר, אלא חוסר ראיה נכונה של הדברים. הם הציבו מטרה לא נכונה, מטרה גשמית, שאחרים שכנעו אותם שהיא היא החשובה ביותר. זאת במקום להביט פנימה ולהבין מה באמת חשוב להם...
כל כך רבים היו אלה, שאימצו בשמחה את הפיזיקה של ניוטון וטענו שאין אלוהים. זאת למרות שניוטון עצמו היה כומר שהחזיק קתדרלה בעצמו... למעשה איינשטיין ודומיו, באו והוכיחו בצורה מדעית, באמצעות פיזיקה, שהדברים אינם כל כך פשוטים, כמו שחשבו אחרי הגילויים של ניוטון. פיזיקת הקוונטים ותורת היחסות של אינשטיין, גילו לנו עולם שלם של מסתורין, שמוכיח שיש דברים נסתרים...

בספרו "שיחות עם אלוהים 4" כותב דונאלד וולש שהאנושות עומדת בפני שתי אפשרויות: השמדה טוטלית, או התרוממות לאבולוציונית לרמה רוחנית. הוא מגלה שקיימות ישויות מוערות בעולמות אחרים, שהגיעו להתעוררות רוחנית זאת, והן נהנית מחיים טובים בלי סבל ובעיות. יתרה מזאת: ישויות אלו, מנסות מדי פעם להגיע אלינו פה, בכדור הארץ, כדי לעזור לנו למטרה זאת.
הוא טוען שאנחנו בחרנו בגלגול הזה, מתוך רצון ולא מתוך הכרח. הוא אומר שאם נדע להתחבר למהות שלנו, נוכל להיפטר מהסבל שאנו חשים, לפעמים, לגבי ההתגלמות הפיזית שלנו.
יש ישויות בעולמות אחרים, שהצליחו להפוך לרוחניים ממש, בלי לסבול מההתגלמות הפיזית שלהם.
למרות שהרצון החופשי, הוא חלק מהעיקרון האלוהי, מה שמביא למעשים, שנראים בעינינו כמנוגדים לטבע האלוהי, הרי מעשים אלו לא נובעים מתוך הנשמה שלנו, אלא מהתעלמות ממנה. אלוהים מכבד את רצוננו, שהוא בתורו בורא את המציאות שלנו, אבל מאידך, הוא מודע לתוצאות הרעות ואפילו נוראיות, שרצון חופשי זה מביא על האנושות. עכשיו כשאנו עומדים על סף השמדת העולם, הגיע הזמן שנתעורר, למהות של הנשמה, ונהיה ערים לרצון האמתי שלנו, באהבה ובשלום.
בבסיס ההתעוררות הרוחנית של המין האנושי, עומד עיקרן אי האלימות. אותה הכרה שכולנו אחד, ברואי האלוהים, שמושפעים אחד מהשני, ברמה העמוקה ביותר של הנשמה. אם נגיע להיות ערים לאמת זאת, נוכל להתרומם מעבר לממד הפיזי הנמוך שלנו, שכולו בנוי על דואליות, כך שנעבור בקלות ממצב הפיזי שלנו, למצב הרוחני הנעלה, ובו נחווה את גן העדן עלי אדמות.
הוא מביא עשרה עקרונות, שאם ננהג על פיהן, נוכל להשתחרר מכבלי העולם הזה, שגורמים לכל הסבל והדברים הלא נעימים שקורים לנו.
כאמור הדבר הקודם והראשון לכל – זה חוסר אלימות! זה כולל הימנעות מוחלטת מפגיעה באחר ואהבה עצמית, שנעריף סביבנו. הכרה שיש מספיק לכולם, שאסור לקחת בעלות על שום דבר, הכול ניתן לכל ובשפע. התייחסות בכבוד לטבע ולסביבה שלנו, תוך שמירה על אקולוגיה, ודאגה לצמחיה ובעלי החיים כאחד. בכל מה שקיים טבוע החותם האלוהי, שמשותף לנו וליקום.
עלינו להקפיד שכל הפעולות שלנו לא רק שלא יפגעו באחרים, אלא גם שיהיו מכוונות לטובתנו בלבד. זאת בשעה, שהיום, אנחנו עושים המון פעולות, שבמודע מזיקות לנו. אין עונש וצדק. כל מה שישנו הוא לטובה! אין תחרות, כולם שווים בעיני הבורא. באינסוף של הנשמה, אין כישלון!
לצד חוסר האלימות, אנחנו נימנע גם מלשקר לאחרים ולעצמנו. בעולם הרוחני, אין לשקר רגליים! אנחנו גם נקפיד לעשות את מה שאנו אומרים, ולא להתכחש למשהו שאמרנו שנעשה. במצב מוער אין דבר שאנו צריכים באמת, זאת אשליה! אנחנו מושלמים ויש לנו את כל מה שאנו צריכים, עכשיו! לכן ההתלהבות של המין המוער, היא תמידית, בלתי נלאית. אין לו רגע דל! הוא יודע שאי אפשר להכחיד את הנשמה ועל כן לא קיים אצלו פחד.
גם אם נצליח, כולנו, כאומה, להתרומם ולהגיע לדרגות הגבוהות הללו, הרי אין ספק שיש אנשים בודדים שכן יצליחו ונוכל לאמץ אותם כדוגמא לכולנו.
על כן גם הבאתי את הנאום ההיסטורי של רבין, ששאף בעצם להגשים את כל הדברים הללו.

יש המפחדים מסיפורי רוחות, ויש הרואים בהם הוכחה לקיום הנשמה הנצחית, והעולם העליון של הבורא.
מה באמת קורה אחרי המוות. האם זאת חזרה מאושרת הביתה, כמאמר אחדים מהמורים הרוחניים, או שזאת התעוררות מחלום חולף של חיים, לנצח של הנשמה? או אולי זה הזמן שהנשמה תבוא על שכרה או עונשה?
כנראה שכל התשובות נכונות. זה נשמע כמו פרדוקס, כמו הוכחה שהכול שטויות. אבל האמת שזאת המהות האמתית שלנו. הקיום שלנו, הנמצא בראשנו, כל זמן שהותנו בעולם הזה, עובר אתנו הלאה, גם לעולם הבא. אלא ששם הוא עתיד, לאט לאט, לשקוע. כל האשליות שהבאנו אתנו לעולם הבא, כל האמונות, לאט לאט יתבהרו, ויצרו תמונה של אמת. כל האמונות שגררנו אתנו, מהעולם האשלייתי, המזויף, עתידות להימאס באמת הגדולה. לאט לאט ניווכח לדעת, שאנו עצמנו יוצרים את המציאות שלנו. שאנו שולטים בכל מה שקורה לנו. מה שהיה נסתר ולא ברור בעולם החומרי, יתגלה בעולם הבא.
בספר "חיים לאחר המוות", של נוויל ראנדל, מובאים עדויות רבות של אנשים מהעולם הבא, שהגיעו דרך סיאנסים ייחודים, שנערכו בבריטניה, בידי גדולי המתקשרים. הנשמות שהגיעו לסיאנסים אלו, ביניהם אנשים מפורסמים, סיפרו כולם על העולם הבא, כמקום דומה מאוד לעולם שממנו הגיעו. בתור נשמות הם המשיכו לייצר את כל הדברים, שהיו רגילים להם בעולם הזה. רק לאט לאט, עם הזמן, התחילו דברים לשקוע, להתבהר ולהיפתח להבנה הגדולה של האמת. האמת שמעבר להבנה האנושית, שמעבר למה שאנו, בתור בני אדם, מסוגלים לקלוט. על כן, רוב העדויות שבספר, הן עדויות שמשקפות את העולם הזה.
האם אנחנו באמת מעוניינים לדעת את האמת? הנה חוויה רוחנית, שאני עברתי, שקצת מבהירה את השאלה הזאת.
תוך כדי חלום, אני חושב על אבא שלי שנפטר לא מזמן וחושב כמה נורא הדבר. אני מבקש לרדת אל הקבר שלו, אבל אז, באופן פתאומי, אני נזרק למעלה ונמשך במהירות אל מה שנראה לי שהתגלות. אני מבין שעומדים (כנראה אבא שלי) להראות לי את האמת, על מה שקורה אחרי המוות. אבל אני מרגיש פחד, מגילוי האמת הגדולה הזאת, מרגיש שאני לא מוכן לה. אז אני בולם את עצמי ומבקש להישאר בתמימות הזאת, של חוסר הידיעה, של עולם האשליות שאני חווה בעולם הרוח, בתור ייצור אנושי. בנוסף, טיפול רוחני שעברתי והגעתי לשלבים די גבוהים, נעצר אצלי. מסיבה לא ברורה, לא בא לי יותר ללכת לטיפול וללמוד עוד על הצד הרוחני שמעבר לחיים. קשה להסביר זאת בצורה רציונלית, שכן מאוד הייתי מלהב מהטיפול, אבל היה לי מעצור. כנראה שהפתגם "השאלה היא לא אם יש חיים אחרי המוות, אלא אם יש חיים לפני", נכון פה. הרצון שלי לחוות את החיים האלה, על כל האשליות שלהם, גבר אצלי על הרצון, לדעת את האמת.
ההתנסות שלאחר המוות. עם המוות של הגוף הגשמי, עוברות רגשותיו האנרגטיות שצבר בחייו, אל העולם שמעבר. שם הם ממשיכות להתקיים, בהתאם לעוצמה של המודעות שלהם. כך קורה שאנו נמצא נשמות, שבאות אלינו בסיאנסים, עם חוויות ארציות לכאורה. רק עם התפוררות האנרגיות האסטרליות הללו, בעולם הבא, יכולה הנשמה לעבור לשלב הבא, הגבוה יותר, שם יש אנרגיות טהורות ונעלות יותר.

אז בואו ותשמעו עוד כמה עדויות, של אנשים שעברו אל העולם הבא, גם אם לרגעים מספר וחזרו. אני מאמין שזה חושף עוד טפח, מהאמיתות הגדולות, הבלתי ניתנות לתפיסה אנושית, של העולם הבא.

הספר "משוואת האושר" טוען שאם נעמיד על לשון המאזניים, מצד אחד, את הציפיות שלנו מהחיים ומצד שני, את האושר שלנו, המצב לא יהיה מאוזן. משקל הציפיות תמיד יכריע. על כן אנחנו צריכים לטפל בציפיות שלנו ולהפוך אותן למציאותיות, לקרובות לאמת. והאמת, שהמוח שלנו מעוות את האמת בצורה קיצונית.
למה החיים נראים, לפעמים, כל כך נוראיים? מפני שאנו בוראים, כל אחד, את עולמו ומה שפגום פה זה הבריאה שלנו, בגלל המחשבות והמוח שלנו, שלא מחובר למציאות של האמת של הבריאה. הוא לא זורם עם הבריאה, אלא מעמיד מחסומים והתנגדויות בפניה.
האמת תשחרר אתכם. קלישאה זאת היא כל כך אמיתית, שזה ממש מדהים.
אנחנו כל הזמן דוחים מעלינו את המחשבות העל המוות והוא תמיד בלתי צפוי. אבל זה הדבר הכי בטוח וטבעי שיש. בכלל, השינוי הוא הדבר הבטוח שיש בעולמנו. כל מה שאנו צריכים, כדי לצאת מהאומללות, זה לקבל את המציאות ולצפות בה.
הדברים החיצוניים אם נאמץ את החיים כפי שהם, ונעגן את האושר שלנו לא לפי הציפיות, שאף פעם לא עומדות בעובדות המציאות, אלא לפי האמת של החיים עצמם, שהם למעשה יפים, נגלה שלמרות המלחמות, למרות האסונות הגדולים ביותר, עדיין במהותם, החיים יפים וטובים ומלאי בחסד האלוהים.
אז צאו ממצב האושר המותנה באירועים מותנים או חיצוניים, אל מצב של שמחה תמידית!

כשהתחלתי לקרוא את הספר, "נסים קטנים", מה שהטריד אותי היה אם אלו באמת מקרים אמתיים. הספר מגולל סיפורים אמתיים מהחיים, שיש בהם צירופי מקרים מדהימים, על גבול הנס ממש. אבל ככל שהעמקתי לקרוא בספר הבנתי את המסר האמתי של הספר, שהוא מעבר לספקות. נסים אכן יכולים לקרות אם אנחנו נפתח את לבנו אליהם ואם נשתדל להבין את המסר שעובר אלינו יום יום מהיקום. זה הספקות שלנו, שפוגמים במרקם הנסי המופלא של היקום.
בסופו של דבר מצאתי את עצמי דומע כל בוקר, כאשר אני קורא סיפור חדש מהספר המרגש הזה. התרגשתי לנוכח המשמעויות העמוקות שיש להתרחשויות הרגילות של חיינו, שפתאום, בהקשר הגבוה שלהם, מתגלים כסימנים שאנו מקבלים מהיקום המופלא.
גדולתו של הספר נסים קטנים שהוא שולח אותנו לחפש את צירופי המקרים – את המשמעות האמתית של הדברים שקורים לנו. בכך אנו יוצרים עם קשר עם היקום ומתחילים להבין כיצד הוא בעצם מדבר אתנו...
למרות מה שחלק מאתנו חושב, היקום תמיד מתפתח לטובה. כל הדברים קורים לטובתנו העליונה ואנו רק צריכים למצוא בתוכנו את החוכמה להבין את זה.
השיר אומר לאן כשנבוא נמצא תשובה. ואכן הספר בא להוכיח לנו בדיוק את זה. שיש תשובה לכל התהיות והספקות שלנו, שהן כולן בעלות מענה פשוט ובטוח, אשר ישרה עלינו שלווה ורוגע.
בין היתר הוא מספר על דוגמנית צמרת, ששקעה במשבר נפשי ולא הצליחה להיחלץ ממנו, למרות כל ניסיונותיה הקונבנציונליים לעשות זאת. עד אשר צירופי מקרים הראו לה שעליה לפנות לתחום הרוחני, כדי למצוא מרגוע לנפשה ואחרי שעשתה כן, זכתה לשלווה המקווה.
זהו ספר שמעורר השראה רבה ומקרין על הנפש אמיתות רוחניות חזקות. בין היתר הוא מספר על מנהלת בית ספר לתלמידים בעייתיים, שהצליחה להחדיר במורות המיואשות והמתוסכלות של המוסד, אמונה שהן יכולות להשיג את מטרותיהן, אם רק יצליחו להבהיר את הרצונות שלהן בצורה ברורה.
ואכן, לפי האמונה הרוחנית, נסים קורים. אנו יכולים לזכות בכל מה שאנו חפצים בו, אם רק נפתח את הלב שלנו ונאמין בטוב. כמו שהספר מגדיר זאת, כדי להכניס את כל הטוב לחיינו (טוב באנגלית נקרא GOOD) עלינו פשוט להכניס את אלוהים לנפשותינו (GOD)...

באמת ובתמים זהו ספר מיוחד, מרתק ומלהיב באופן יוצא דופן. מי שבאמת יקפיד על כל התרגילים וההוראות שבספר יכול לשנות את חייו באופן מוחלט.
אין עוד ספר שקראתי שגרם לי כל כך הרבה התלהבות.

הסופר ארווין קליין יליד רומניה. בהיותו בן שתים עשרה, עלו הוריו לישראל וקבעו מושבם באילת. תמיד היה נער חולם ואוהב ספר. ולימים אף הגשים חלומו והפך בעצמו לסופר. מפרסומיו: "זה רק בצחוק"; "היעלמותו המופלאה של ראש שקט"(רומן); "חיידק הצחוק"; "בדיחות ה-1000 החדש".
השנה ראה אור ספרו: "צחוק באינרציה". בהחלט ספר הנוטל אותך אל עולמות של הומור וסאטירה בו הראייה חדה כתער אך המבט אופטימי ומתפשר, למרות המציאות המרה - אשר מטבע בריאתה מסוכסכת עם עצמה. לפיכך, נטעם משפע המהתלות הבאות להקל ראש 'ברצינות', באמצעות משחקי מילים פרי המצאת המחבר. יחד עם כך, נטעם מההפכפכות הגורל האנושי בו נפגוש את האדם מתעמת עמו ללא הרף.
כן נפגוש בנפשות קרובות ורחוקות הפועלות ביומיום בעולמנו ונכיר את חייהם, הליכותיהם, מעלליהם וכיוצא באלה, כל זאת בספר עב הכרס החדש אשר נעים לשאתו בתיק ולהעלות עמו חיוך קטן גם בינך לבין עצמך: במעלית, ברכבת, באוטובוס, באוניה, ובמטוס... והשעשוע שבדבר, מביא לסיפוק ולמאגר מים חיים לחיינו ביקום.
המחבר ארווין קליין, במקצועו דפס ועוסק בפרסום ובגרפיקה ממוחשבת. חבר באקו"ם ובאיפלק הבינלאומי. עוסק בתרגומי ספרות רומנית לעברית. פרסומיו מוכרים בעיתונות המקומית בעיר מושבו כיום, ראשון לציון. וכן בכתבי-עת ספרותיים כמו: "גלים", "מדרגות" ואחרים. הוא השתתף בתשדירי פרסומות שונים, אשר שודרו בטלוויזיה הישראלית. את זכות הפרסום לספריו: נטלה לרשותה הוצאת הספרים: "אור-עם".
ד"ר ברני ס' סיגל, המנתח שהפך למרצה מפורסם באמריקה על "דרך החיים אל העושר", אומר: 'כהורה וכרופא, למדתי שכאשר אתם מאבדים את היכולת להיות ילדותיים, אתם מעמידים בסכנה את בריאותכם". אם כך, בדיחות הן כמו ציפורניים, אבל לא ציפורניים שבאות להכאיב, אלא ציפורניים להיאחז בכוח, למרות הכל - בשמחה, באופטימיות ובחיים".
וכותב ארווין: "בילדותי, תמיד נהגו להקניט אותי אמי ואחי באמירה: "כאן צוחקים"!
אמי הייתה קוראת לאחי הגדול בדיחות מתוך ירחון הומוריסטי הונגרי ושניהם היו צוחקים. אני הרגשתי כזה 'בחוץ' והתקנאתי בהם. אז ביקשתי שיגידו לי מתי צריך לצחוק, כדי שאוכל גם אני לקחת חלק בשמחה. ואכן, כל פעם שאמרו: "כאן צוחקים" הייתי פורץ בצחוק"...
את פרסומו הראשון "זה רק בצחוק" מכר ביריד הספרים שהתקיים בשנת 1974 באופן פרטי.
כתבת מעיתון "הארץ, רשמה כתבה בשם: "בודדים ביריד" – שם, גם התנפץ חלומו לפרוץ אל עולם הסופרים ולתפוס לעצמו מעמד מכובד, כאשר נוכח לדעת כי קצב המכירה של ספריו הם בממוצע שבעה ספרים לערב...
אך היות ו'חלומות', הם מזונו הרוחני של היוצר, הוא ניזון מחלומות ומקבל תנופה להמשך.
בכתיבתו מנסה ארווין לשנות הרגלים ותפיסות עולם ישראליות טיפוסיות.
אנו מציקים איש לרעהו, חסרי סבלנות וסובלנות, מרעישים, צעקניים, וגוזלים את הפרטיות של זולתנו.
כתיבתו אינה באה מתוך רוגז. הוא כותב דווקא כאשר הוא מפויס. אם לא היה מאמין באמת, כי אנשים שואפים לאיכויות מבחינה חברתית וכלכלית, ופועלים במשותף למען השגת המטרות הללו, לא היה כותב כלל. ידוע לכולנו כי הכתיבה אינה משנה בני אדם, אך סטיריקן המדגיש בכתיבתו אלמנטים חברתיים ומעלה אותן על נס, יכול לגרור, יחד עם הגיחוך שינוי מיוחל. כך למעשה נולד ספר הרומן הסאטירי: "היעלמותו המופלאה של ראש שקט" הדן בישראלי המצוי ודרכו המתפתלת להישרדות.
את ספרו: "בדיחות ה-1000 החדש" שכתב הקדיש לאביו. וכאן ציטוט מדבריו: ..."אבי היה מאד נוח ואוהב בריות היה חביב ומקובל על כולם. אני זוכר אותו כאדם שהרבה להתבדח. מה שלא תמיד מצא חן בעיני כילד – שגיבוריו, הם יצורים אלימים ופיסיים. אולם מאוחר יותר, יכולתי להעריך את כישרונו הרב בלהיראות כמו אדם המקל ראש בדברים 'כבדי משקל'. למעשה, פן זה הוא אשר החזיק את הדור שלו בחיים בתקופת מלחמת העולם השנייה"...
בהקדשה לאביו רשם: ..."ספר זה מוקדש לזכר אבי, ארנו קליין, אשר עמד על סף שנות האלפיים, אך לא בא אליהן (נפטר בנובמבר 1999). איש בעל חוש הומור נפלא, יהודי גלותי שידע להתאים את עצמו לארץ ישראל נטע כאן זרעים של אופטימיות, חריצות וחברתיות"...
ובנימה אופיינית לו הוא טוען: "אבות סיפרו בדיחות ושיני בנים נחשפו בצחוק"!
ואחרון חביב מסיים המחבר: ..."יש לי תחושת התעלות שזוהי מתת אלוה אשר העניק לי את כשרון הכתיבה. והנני מודה לאלוהים כל פעם שההשראה נחה עלי ומעלה בי רעיון לבדיחה מוצלחת. אמונתי היא שהשראה ליצירה, באה ככוח עילאי, הכישרון הוענק לאמן ככלי בו יוכל להעביר את היופי האלוהי אל העולם!"...
באמירותיו המצוטטות לעיל, הוא מצביע על דרך חיים של 'הליצן שלמד לא לבכות', בכך ניתן לחוש את כובד האחריות שנטל על שכמו. בכתיבתו העשירה השופעת חן ואינטליגנציה ריגושית, הוא מוחק את המעמד של 'סופר פורע חוק חסר מוסר ומצפון'. יתרונו 'בתובנה', אשר בהכרח המציאות מקדימה את ההשראה (עוד טרם הבשלתה של היצירה). בעוצמת הבשלות הזאת, הוא כובש את קהל קוראיו הרחב שאינו מתפשר על פחות מזה.

C כל הזכויות למאמר שמורות לאדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות הפומבית "על חוד העט", ת.ד. 9516, ירושלים 91094

זכרונות מהעולם הבא -= ד"ר מייקל ניוטון
"זיכרונות מהעולם הבא" – זהו מסע מרתק אל עבר העולם שמעבר – מחבר הספר "מסע הנשמות" מביא פה אוסף סיפורים של מטפלים היפנותרפים שמשחזרים גלגולים של אנשים – ומצליחים בדרך זאת להבהיר ואף לפתור חלק נכבד מבעיותיהם בגלגול הנוכחי.
אנשים מכל הקשת החברתית מגיעים לטיפולים אלו, לפעמים אלו אנשים שיש להם הכול בחיים ובכל זאת משהו מטריד דוחק בהם לחקור את הרקע של הנשמה שלהם. מסתבר שגם עם התגלמותנו בגוף הפיסי בעולם הזה, עדיין חלק מהנשמה שלנו נשאר בעולם שמעבר – זהו החלק שבעצם אחראי לנסיבות החיים שאליו הגיעה הנשמה – נסיבות שיש להם מטרה מוגדרת ומשימה שנחתמה בחוזה מקודש – אותה משתוקקים מטופלים רבים לגלות.


בספר "להתחבר מחדש", מספר המחבר על מסע אסטרלי שנשמתה של אימו שמתה מוות קליני בבית חולים עברה, אחרי שהתעוררה פתאום לחיים ושבה לגופה, ראתה את השכנה שלה למיטת בית החולים, פרצה בצחוק כשראתה אותה וחשבה כמה שהיא מכוערת. פשוט אחרי שבמסע שלה הגיעה לתובנה שהיופי החומרי חסר כל חשיבות, היא עדיין לא יכלה להימנע מלחשוב אותן מחשבות פיזיות חומריות...
גם אתם, אחרי שתקראו את הספר הזה, שהוא כולו עוסק בנשמה וברוח, עדיין תהיו מחוברים לדברים הפיסיים של החיים, אבל לפחות תוכלו גם לצחוק על עצמכם שייחסתם חשיבות כל כך רבה לדברים הללו...

הדבר המרתק ביותר והחשוב בעניין המיסטיקה זה האחידות – אין פה סתירות שכל כך מאפיינות את עולם המדע: אותן עקרונות עצמם חוזרים כמעט אצל כל המיסטיקנים למיניהם. ככה גם בגלגולים, עליהם דן ספר זה, אנחנו מגלים שעיקר הקיום האנושי זה החוויות – כמו שכתוב בספר "שיחות עם אלוהים".

זהו ספר העוסק ברגרסיה תחת היפנוזה של אדם לגלגולים קודמים, תחום די מוזר שלא נראה לי ממש מלהיב. אבל אחרי קריאה בספר, דעתי על העניין שונתה – ולפי דעתי, הספר הרביעי של ד"ר מייקל ניוטון, מחבר "מסע הנשמות" מחזיר עטרה ליושנה – והוא חוויה מרגשת ומחכימה על הנשמה שלנו ועל גורלנו אחרי המוות.
זהו אוסף מאמרים של מטפלים בתחום הרגרסיה שמספרים על המקרה המעניין ביותר שהובא אליכם.
ניתן להעמיק באמצעות הספר בהבנת יעודה של הנשמה ודרכה ליישם או לא ליישם זאת בחיים על פני כדור הארץ. מה המטרה, מה המשמעות ובעיקר כיצד דברים אלו באים לידי ביטוי בחיינו אלו על פני כדור הארץ.
מסתבר שכל אדם נמצא בשלב שונה בהתפתחות נשמתו ולכל אדם מיועדים שיעורים שונים שעליו ללמוד בגלגול הנוכחי. רבים נושאים אתם מטענים מהעבר שמובאים לידי ביטוי בחיים הנוכחיים ורוב הבעיות והקשיים בחייהם הנוכחים נועדו להחזיר אותם למסלול הנכון שבו התכוונה נשמתם ללכת בגלגול הנוכחי.
בסיכומו של דבר מלמד אותנו הספר שאם נבין את יעודנו, יהפכו כל הצרות שלנו לנסבלות וחיינו יהיו קלים הרבה יותר. כמו בחיים, גם בנצח, הדברים אינם חד משמעותיים והדרך אל האמת היא הבנת הדקויות ופיתוח יכולת האבחנה הרוחנית. לא נמצא פה נוסחאות מדעיות או סיכומים דוגמת "התיאוריה האחת" שאחריו מחפש המדע הטהור. לאמת פנים רבות, פשוט מפני שאין אמת אחת, שהרי העולם הוא כולו ניגודים, יאן ויאנג, חושך ואור ועוד. מאחורי התנסויותינו בגלגולים השונים וההתקדמות של הנשמה שלנו, מסתתרת האמת הגדולה יותר – בעצם הכול כבר מושלם וכל הגלגולים כולם נועדו רק למען לגלות זאת פעם אחר פעם – כלומר המטרה לא מקדשת את האמצעים – אלא האמצעים הם הם החשובים, כמו שאומר הטאו: הדרך היא החשובה...
זיכרונות מהעולם הבא הוא אם כן ספר שעוסק בדרך, בגלגולי הנשמה שהם עדיין בגדר חוויות ברמה הנמוכה מהרמה האלוהית הטהורה. לא נמצא פה את אלוהים – אלא רק המשחקים של האדם כפי שבאה לידי ביטוי ברמה הגבוה יותר שלה – כשהיא משוחררת מהכבלים הפיזיים.
הספר הצליח להבהיר לי דברים רבים שידעתי: שאנחנו לוקחים רק אנרגיה מעטה מהאנרגיה הרוחנית שלנו בחיינו הפיזיים הארציים (בעצם כל אחד לוקח חלק שונה של אנרגיה לפי היעוד של מסעו בעולם הפיזי), ושיש לנו בעצם קיום תמידי גם בעולם הבא של החלק הנותר מהאנרגיה הרוחנית שלנו.
שכל אחד מאתנו נמצא במסעו ברמה רוחנית שונה של לימוד ושלנשמות יש קבוצות נבדלות שמחוברות בעולם הבא. הבנתי שרק הדרך הרוחנית מסוגלת לשנות את האדם ממש, מפני שדרך הרציונאליות המדעית, למרות היותה נכונה, אין לה את הכוחות לחולל את השינוי שהאדם מבקש לעצמו.
אנשים רבים שבאים לבקש שחזור גלגולים קודמים סובלים מבעיות בחייהם הנוכחיים ורוצים "לראות את התמונה הגדולה" של מטרות הנשמה בעולם הזה. התשובות שהם מקבלים עוזרות להם לקבל את החיים ביתר קלות ואף לשנות את התנהגותם בדרך להשגת המטרה שלשמה הם התגלמו בגלגול הנוכחי.
הם מופתעים לגלות שאנשים בחייהם הם לא פעם נשמות שמלווה אותם בגלגולים רבים, כאשר בכל גלגול הקשר ביניהם שונה: פעם זה אח, פעם אם, ופעם סתם חבר. הם יופתעו לגלות שהאויבים הכי גדולים שלהם, הם בעצם נשמה של חבר, שתכננה יחד אתם את כל הבעיות שצצות ביניהם על מנת ללמוד את מהותם של חוויות כגון: מחילה וחמלה...

בספר ימצא הקורא את הסיבות לדברים שקורים לו בחיים. זה ספר הדן בכל הרגשות השליליים שנובעות מטעויות שאנו עושים, ומחוסר הבנה את היעוד שלנו.
באחד הפרקים מספרת מטופלת שלמדה שהפחדים שלה והחששות, הם מה שתקעו אותה בחיים. ברגע שהשתחררה מהפחדים אלו, ברגע שהבינה שלא המטרה להגיע גבוה חשובה, אלא הדרך, והרגשות הם החשובים – ברגע שהתגברה על הפחדים והתסכולים, הצליחה להגיע למטרותיה האמיתיות של הנפש, שהם מעבר למעמד ולהצלחה הפיסיים, שהם בעצם התוכן של החיים.

מסקנה מפתיעה היא שבעולם הפיזי אנו יכולים לעשות דברים, שבעולם הרוחות אנחנו לא יכולים ובעצם לקדם את ההתקדמות שלנו בעולם הרוחות. כלומר לשפר את עצמנו, כי החלק הפיסי יוכל להתחבר עם החלק הרוחני שלנו וליצור שלם משופר.

בחירתה של הנשמה את נסיבות הגלגול שלה, נועדה בעצם לאזן בין חוויות קודמות שחווה לחוויות חדשות, הפוכות, שאמורות ליצור איזון שייתן לה את התמונה המלאה...

גאקרי זאקוב בספרו "עידן הנשמה" (במקור השם של הספר הוא "מושב הנשמה") אומר שהאדם בעזרת מודעותו ובחירותיו מעצב את עולמו, אבל הוא עלול גם להתעלם מהנשמה ולהתייחס רק לעולם הפיסי להתעלם מהאור והחמלה ולשקוע בפחד וספק. הבחירה בידו ליצור עולם של פחד שיחייב אותו בגלגולים נוספים של שיפור הקארמה עד שיגיע אל האור והחמלה. למעשה כל רגע הוא בוחר ובחירותיו עושות את עולמו – הוא עלול להיות מפוצל לרצות שני דברים בו זמנית ולא לדעת במה לבחור ולבחור דווקא לפעול מפחד ולא חמלה.
לחשוב שאנחנו מושפעים מבחוץ סותר את האמת הבסיסית שהבחירה קובעת את גורלו של האדם.
למעשה האדם קובע את גורלו על ידי הבחירות שהוא עושה, רבים מהדברים שקורים לו שהוא רואה בהם כוח חיצוני ומזל הם תוצאה של הקארמה שלו – על ידי הבנה ואי היכנעות לנטיות לבו, האדם יכול לעצור את הקארמה השלילית ולמנוע מעצמו סבל – כאשר הוא מכריז שהוא מקבל בהבנה את מה שקורה לו ומוכן להפיק את הלקח ולא לראות בכך גורל אכזר – כך הוא מצליח לאזן את עצמו.
על מנת להיפטר מהתנסויות קארמיות שליליות וגלגולים חוזרים ונשנים, על האדם לגלות מחילה, התחברות למחילה האלוהית – ושאיפה להפוך את חוויותיו לעילאיות תוך התחברות לפלא הבריאה האלוהי – תוך יצירה עם אלוהים, ושאיפה לחיות באופן מאונך כלפי מעלה ולא מאוזן – כלפי החומר.
הצמיחו את האנרגיה שלכם – אתם עתידים לחוות את מי שאתם באמת ולא את מה שאתם רוצים במוח שלכם. נקו את ראשכם מרצונות, ממאוויים שעלולים להשתלט לכם על החשיבה – סלקו לרגע כל מחשבה ממוחכם ושימו לב אם יש מחשבות ששולטות בכם – שאינכם מסוגלים לסלק אותם, מחשבות ששתלתם שם למטרות עתידיות – מטרות שכאמור הן חסרות ערך ורק פוגעות בצמיחה שלכם!
זה כמו לראות בחצי הכוס המלאה בחייהם את הכוס השלמה – להתרכז בחצי המלא ולהתעלם מהריק שבה לחלוטין! הריקנות שבכוס שלנו היא באמת אפס כלום – אלו אשליות שלנו שתכננו על בסיס אגואיסטי בלי להבין את מהותנו האלוהית.
אותו דבר אמרו גם לגבי ביקורת – ביקורת זה משהו אשלייתי כי קיים למעשה רק המושלם – אין צורך בביקורת כי אין פגם בנו כלל!
קודם אלץ את זה – ואחר כך אמץ את זה – ככה משתנים.
אפשר לומר, כמו שקוהלת אמר, "הבל הבלים", אבל רק לגבי דברים חומריים לא לגבי דברים רוחניים – מהם אפשר תמיד להתפעל!
לסיום אצטט את הקטע המלהיב ביותר בספר:
"במקום נשמה בתוך גוף – היו לגוף בתוך נשמה – הושיטו את ידכם לנשמתכם – ועוד מעבר לזה – דחף היצירה והכוח האותנטי – נקודת החיבור של שעון החול בין אנרגיה לחומר – זה מושב הנשמה!
מה פירוש הדבר לגעת במקום ההוא – כמה מרתק להבשיל רוחנית!"