דומה שאין מי שלא רוצה להיות מאושר, ועם זאת רק מעטים במערב מתייחסים ברצינות לשאלה הפילוסופית מהו האושר, והטענה שאפשר להיות מאושר מעוררת בעיקר גיחוך. מאתייה ריקאר, ביולוג צרפתי שנעשה נזיר טיבטי, מאמין שהשאלה אינה טיפשית, ושיש דרך לעשות אותנו מאושרים. היא אולי לא פשוטה, אבל היא נמצאת בהישג ידו של כל אחד, שכן האושר אינו תלוי בעושר, בריאות או הצלחה מקצועית. אי-אפשר לרדוף אחריו, כי הוא נמצא מחוץ לנו, אבל אפשר לגלות אותו. בתוכנו. ויש אמצעים לגלות אותו....

מה אנחנו באמת רוצים מן החיים? האם די לנו באלתור מיום ליום? האם איננו ערים בתוך תוכנו לאותה תחושה תמידית של אי-נחת מעורפלת? אנחנו רגילים לחשוב שאין מנוס ממגרעותינו ורואים בטרדות וברגשות הסותרים המציפים את רוחנו עובדה מוגמרת. ואולי אפשר להשתנות, לשנות את איכות חיינו, לחוות על בסיס קבוע שלווה פנימית, צלילות ואהבה? לחולל תמורה פנימית על-ידי אימון הרוח - זו ההרפתקה המסעירה ביותר, וזו גם המשמעות האמיתית של המדיטציה. פרי המדיטציה הוא דרך הקיום המיטבית, או אושר אמיתי, אושר שאינו רצף סתמי של רגשות נעימים, אלא התחושה העמוקה שהצלחנו לממש בצורה הטובה ביותר את יכולת ההכרה והביצוע הטמונה בנו. לאלה המבקשים לעסוק בה בכנות, מאתייה ריקאר כינס ב'אמנות המדיטציה', לצד רקע פילוסופי ורוחני, הנחיות ששאב מהמקורות האותנטיים ביותר של הבודהיזם ותרגילים שמוצאם במסורת בת אלפיים שנה. בין שמקדישים למדיטציה חצי שעה ביום ובין שמתמסרים לה ביתר שאת, התרגילים אינם תלויים זה בזה ואפשר לעשותם בהדרגה. מאתייה ריקאר נולד בצרפת ב-1946. אחרי שהשלים עבודת דוקטורט בביולוגיה פנה ללימודי בודהיזם והפך לנזיר. הוא פירסם כמה ספרים העוסקים בבודהיזם ומחשבה מערבית, ואת מרבית זמנו מבלה בהרי ההימלאיה, שם הוא גם פועל למען ארגונים הומניטריים. הוא משמש כמתרגם לצרפתית של הדלאי-לאמה ולאחרונה נוטל חלק במחקרים מדעיים על השפעת המדיטציה על המוח. 'אמנות המדיטציה' הוא ספרו השלישי הרואה אור בעברית, אחרי 'הנזיר והפילוסוף ' (1998, חרגול) ו'בזכות האושר' (2006, חרגול/עם עובד). ...