#
כל כך השתעממתי בספר הזה.
רוז נפוליטנו נישאה לגבר שהיא אוהבת. היא אמרה לו שהיא לא מעוניינת בילדים. הוא אמר לה "גם אני". בשלב כלשהו אחרי שמיצו את הפלא של להיות מאוהבים, לצאת לחופשות ספונטניות, לאכול במסעדות, להתקדם בקריירה (היא היתה דוקטור למשהו והרצתה באיזו אקדמיה) הוא שינה את דעתו. תחילה בהיסוס, אחר כך בלחץ, אחר כך באיומים מרומזים (יש המון נשים שמעוניינות בתינוק).וכך כתבה דונה פרייטס ספר שעוסק בחלק – מה חלק, חלקיק אטומי – של האפשרויות שאפשר לבחור בהן בכל צומת.
הספר לא התאים למה שחשבתי עליו, בעקבות השם המסקרן והנושא המעניין, בו נתקלתי מפעם לפעם. עד עמוד 131 – שם פרשתי בלי להביט לאחור – הוא היה יאכנעי ונודניקי ברמות שעלו בהרבה על כמות הסבלנות ההולכת ומצטמצמת שלי. עוד פעם רוז מייבבת לחברתה, או לאמה, או לעצמה, על חוסר הצדק בתגובתו של לוק. עוד פעם היא מתמודדת עם הרישעות של חמיה. שוב, בחלק מהאפשרויות, רוז נכנעת ללחץ, מרמה את עצמה. מרמה את לוק. מצטטת טקסטים פמיניסטיים... מעייף.
זה ספרה הראשון של פרייטס למבוגרים.לפני כן היא כתבה ספרי ילדים ונוער. זה מה שכתוב על הכריכה האחורית. אני מקווה – אם כי מתקשה להאמין - שבספריה לאנשים הנמוכים היא יותר מעניינת מאשר בספר הזה. נושא מעניין, ניסיון לבחון אפשרויות שונות של התמודדות עם הדילמה – מה יכול להיות רע? שצריך מגבת לנגב את הזיעה שפרייטס מגירה מרוב מאמץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
