ביקורת ספרותית על מאפס לאחד : רשימות על סטארט-אפים, או, איך לבנות את העתיד מאת פיטר ת'יל

---

בהצבעה - למי בצעירותו היה רעיון גאוני לסטארט-אפ, וגם הייתה הזדמנות לעשות משהו עם זה... רק ש:

*אף אחד מהחברים לא השתתף ברצינות כי כל אחד חשב שהרעיון הטיפשי שלו יותר טוב
*היו המון מריבות על הכסף לפני שהוא התקבל, אז כדי לשמור על החברות הסכמתם לרדת מזה
*לאף אחד מכם לא היו הכישורים הדרושים לממש רעיון כל-כך גאוני
*היו חלק מהחברים שיותר מוכשרים וחלק... פחות, המוכשרים רצו לעשות משהו לרמתם...
*אתם לא אוהבים סיכונים ורציתם ללכת בתלם ולשמח את אמא, אחר-כך להאשים אותה בכישלון הסטארט-אפ הפוטנציאלי אצל הפסיכולוג.
*עברתם משבר אישי וגם כשהתאוששתם הרגשתם שאין כבר סיכוי במצבכם החדש - וממילא הדלת הזו כבר נסגרה אחרי שעברתם את הגיל האופטימלי (נעורים +).

הספר מנתח את דפוסי הפעולה של יזמים מצליחים, מבוסס על קורס מדעי המחשב בסטנפורד והמליצו עליו שמות גדולים בתחום ההייטק כמו מארק צוקרברג, מארק אנדרסן ונאסיס טאלב.

מטבע הדברים לא יהיה מופרך להניח שאותם אנשים שכתבו את הספר "מאפס לאחד", למדו אותו בסטנפורד או המליצו עליו - לא השתמשו בתירוצים לעיל... ולכן יש להם סטארט-אפ ולנו אין.

עוקצני מעט אבל זו רוח הספר - הוא לא עושה הנחות לאף אחד, ודורש מהיזם המתחיל למצוא רעיון מספיק טוב.
מהו רעיון מספיק טוב?...
שאלה גדולה שהספר מנסה לחקור.

ההיגיון אומר שהיות שחברת סטארט-אפ בנויה ברובה על משהו שעוד לא קיים, אבל הרבה אנשים מאמינים בו ומוכניםפ להיות מושקעים בו בסוג של הימור...

החברה חייבת להיות מושתתת על סוד שהמדע והאנושות ממתינים לפצח.
אנשים לא יתנו לכם המון כסף ואת שנות נעוריהם הטובות על הרעיון שלכם, אלא אם כן הגעתם לאיזון העדין בין "משימה קלה מדי" ל"משימה בלתי אפשרית".

משימה קלה מדי: אם כל אחד יכול למצוא איך לעשות את זה = לא צריך סטארטאפ בשביל זה.
משימה בלתי אפשרית: תעלומה שהאנושות לא הצליחה לגבור עליה = לא צריך סטארטאפ בשביל זה.

גם המלאכים הכי גדולים לא יתרשמו מהחיוך החמוד שלכם אם לא באמת מצאתם רעיון ששאר ה-76548 אנשים שדיברו איתם לפניכם לא הגו.

אז המלאכים רוצים לתת, אבל גם סיבה לתת דווקא לכם ולחברה שלכם. הם רוצים לראות לקיחת סיכון, גאונות, רוח ומוטיבציה וגם יכולת עמידות בשוק תחרותי.
ונניח שגם מצאתם רעיון, שגיליתם איזה סוד שהחברה האנושית חייבת לדעת.
פיצחתם איזו חידה מתמטית, פיזיקלית או ביולוגית - שיכולה לשנות את פני האנושות כפי שאנחנו מכירים אותה.
אך הבעיה העיקרית עם סודות היא הסיכון החברתי, או במקרי קיצון - להיות מוקע מהחברה.

אם אתה יכול לשכנע המון אנשים במשהו שאף אחד לא חשב עליו עד עכשיו, או חשב אבל לא היה מסוגל להגיד עד שבאת -
יכול להיות שגם אם אתה צודק ופורץ דרך לכל החברה האנושית... אתה תשלם מחיר.
אולי... זה לא ייגמר טוב.
וגם אם תהיה קבוצה גדולה של חברים שבאה יחד כמו בסרטים על עמק הסיליקון...
לא בהכרח שיהיה לכם כיף איתם, ותפגשו גם הרבה נבלים בדרך - שישנו את היחסים ביניכם (אי אפשר לדעת לאיזה כיוון!)
כי בהייטק גם אם אתם עובדים עם חברים - הצורך לעשות דברים אחרים מאתגר תמידית את הסביבה, יכול להיות שזה יגרום לריחוק.

עוד בעיה ידועה היא שבחברות טכנולוגיות תמיד יש שתי קבוצות עובדים שלא תמיד מסתדרות אוטומטית:
"חנונים" ו"אנשי מכירות".

הצורך לגלגל סכומים גדולים יגרום לכל עובד, גם אם חשב שמכיר את עצמו - ללכת לקיצוניות של אחד הצדדים...
יכול להיות שאחד החברים שחשבת לדוג' שהוא חנון כמוך יתגלה כשועל מכירות.

ואם אתה בכל זאת רוצה להתראיין לסטארטאפ בתור התחלה - עלייך לשכנע את המייסד שאתה לא איש רגיל.
הו לא.
אלא שכדאי להעסיק אותך ולא את ה-98643 אנשים שמחכים מחוץ לאופן ספייס בעיניים כלות.
שאתה אחד שמפצח סודות, שיש לך צורת חשיבה והסתכלות ייחודית על החיים, ושיש לך גם את האומץ להקריב.

לסיכום, אם החלטת ללכת על זה וזהו - אלה כללי הסטארטאפ החדשים מאז 2000 שתקפים עד ימינו:
1 - עדיף להסתכן בנועזות מאשר בנדושות.
2 - תוכנית גרועה טובה יותר מהיעדר תוכנית.
3 - שווקים מתחרים מגלחים את הרווחים.
4 - מכירות חשובות בדיוק כמו מוצר.

בהצלחה!!!

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על מאפס לאחד : רשימות על סטארט-אפים, או, איך לבנות את העתיד