משהו טוב קורה לי כשאני קורא את סטיבן קינג.
הייתי חייב באמת... אבל באמת לדון ולהעביר ביקורת וזאת למרות שאני נמצא כרגע רק בעמוד 444.
אני מת על ספרות רבת דפים , אני יודע שאני מתענג לי על כל דף ודף , עושה המון הפסקות בידיעה שיש לי הרבה מה לקרוא..
יש משהו בסופר המדהים והמטורף הזה שלא באמת ניתן לפרשנות.
יש לו ספרים מדהימים המשאירים אותך , דן ודש בעלילה ובתהיות מרובות , ויש לו את הספרים שהם פחות טובים.
יש לסופר הזה את היכולת הייחודית באמת , לפרוט על המיתרים הדקיקים ביותר באופן פסיכולוגי ופסיכיאטרי
הוא יודע , להטריף אותך , לפרק לך ולנתח לך כל משוואה בסיסית עד לרמה המולקולרית , הוא יודע להכנס לחשיבה הכמוסה ביותר שלך.
לפרק אצלך ולך את הפחדים הכי בסיסיים , להכנס ולדון במרתפי המוח במחשבות הזימה ובסודות הכי ביזארים שבן אנוש יכול להעלות על הדעת , הוא סוטר לך , מדגדג אותך עד לנבכי נשמתך , בועל אותך ולעיתים גורם לך להסכים שבכל אחד מאיתנו , יש פחדים איומים מחושך , הפחד ממוות , לגרום לך להבין שגם אתה כמו כולם , יש בך את אותו יצר המציצנות והחרמנות , להציץ ולדעת מה יש מתחת לשמלה של השכנה שלך ולפנטז על כך, גורם לך להבין ולהסכים לכך.
הוא שובר כל מחסום ובכך הוא סופר גאון!!
בניגוד מוחלט לספר נדודי שינה. לי אין נדודים שכאלה , כשאני עייף, לא צריך יותר משנייה וחצי בסלון ואני מוצא את עצמי נוחר כמו חזירון , יכול להרדם בנקל בכל מקום ובכל מצב , עם מוסיקה ורעש , ובטח בלעדיה.
אומנם אני יכול ברוב לילותיי ללכת לישון בשעות מאוחרות מאד , אך הכניסה למוד שינה אצלי הוא מהיר ביותר.
אני נורא מזדהה בספר על אותם נקודות בבית החולים , בהם אני רץ עם עגלת תרופות בין המטופלים שלי , או לחליפין רץ עם עגלת החייאה לעוד לקוח לא מרוצה בדרך לפרוס כנפיים או איך שאני קורא לזה one way ticket to the blue
הספר נותן אור ודרור לפחדים מהזקנה ומהשלבים הפחות נעימים באותה דרך , השילוב עם ההילות , יוצר אמינות מטורפת מאין כמוה.
גורם להזדהות בלתי רגילה עם הדמויות. הספר נותן ביטוי חד וכואב בהבדלים המהותיים של המציאות , העבודה של הצעירים , לדור הזקנים והפנסייה תוך ההדגשה בה חשים המבוגרים לכך שישנה הוקעה וסלידה של הדור הצעיר מהזקנים על כל המשתמע מכך.
על אהבה והמתח שאהבתי מאד בין ראלף לבין....... והמבין יבין.
ספר איכותי מאד , מרתק ביותר , התעלות אמיתית של סטיבן קינג
בנוסף אני יושב עם עצמי וחושב לי שאם יש באמת חיים לאחר לכתינו , האם המטופלים שלי או של רעיי לעבודה הסתכלו עלינו מלמעלה בכל אותם ניסיונות עקרים להצילם , או שמא התבוננו בנו בזמן שהכנו אותם לפתולוגיה.... מחשבה מצמררת משהו.

אחת השאלות המעניינות שכל קורא של סטיבן קינג ישאל את עצמו אחרי כמה מספריו, היא "איזה סטיבן קינג אני אוהב יותר?": האם את סטיבן קינג היותר הגיוני ועקבי, או את סטיבן קינג של 'הכל ייתכן' וחוסר החוקיות? האם את סטיבן קינג של "דולורס קלייבורן", "אביב של תקווה" ו"סתיו של תמימות", או את סטיבן קינג של "נדודי שינה" ו"מתוך הביואיוק"? אחרי קריאת הספר הזה, אני חושב שאני יודע את התשובה.
לא, סטיבן קינג, אני מצטער, אבל אני מתקשה לקרוא ספר שבו הכל יכול לקרות, שבו לכל בעיה ומכשול נמצא באופן פתאומי הסבר פנטסטי משולל כל הגיון (כמו - ספוילר - אצבעות שהופכות למספריים), בלי שום נימוק, הסבר או בסיס הגיוני כלשהו. הספר "נדודי שינה" הוא אולי הדוגמה המובהקת ביותר לסטיבן קינג של חוסר הסדר - מופיע לפנינו בליל שלם של התרחשויות על-טבעיות שמנותקות לגמרי מההגיון של ליבת הספר שעוסקת בתפיסה על-טבעית הנובעת מחוסר שינה (ספוילר): טלפורטציה דרך אסלה, טבעת שמקיימת את האויב (שר הטבעות - קינג בעצמו עושה את ההקשר הזה), היפר-מציאות, מלאכי מוות בדמות רופאים וכו' וכו'. ישנה עלילה, כמובן, ואפילו מעניינת (ולכן הספר זכה אצלי לציון 2/5), אבל בליל ההמצאות ההזוי הזה פגע אצלי באופן חמור באמינות ובהגיון של הספר כפי שלא קרה אצלי בשום ספר אחר שלו. מה לעשות! לדעתי נדרש מינימום של הגיון ברצף האירועים, מה שפשוט לא היה קיים בספר הזה, עד כדי אבסורד וגיחוך!
הייתי נותן לספר הזה ציון של 5\5 (כי יש בו שנינות, הומור ועלילה מותחת, והדמויות הן בהחלט אמינות ומעוררות סימפטיה. הסוף של הספר מאד מרגש!), אבל רק אם היה נשאר בחוקי המשחק של היפר המציאות והשפעת נדודי השינה על המוח. אולם כאשר הספר חרג מהנ"ל והתחיל לכלול אצבעות שהופכות למספריים, הוא הפך לפארסה.

בכל מקרה, אם אתם עדיין שוקלים לקרוא את הספר הזה (ולמה לא? כל ספר של סטיבן קינג מעביר היטב את הזמן, לדעתי), אנא תקראו אותו אך ורק אחרי שתקראו את הרומן "זה" שעלילתו כמו עלילת "נדודי שינה" מתרחשת בעיר הבדיונית דרי (ורצוי לקרוא את שניהם בהפרש של כמה חודשים), מכיוון שההזכרות של הדמויות, המקומות וכמה מהאירועים מהרומן המפורסם, בספר "נדודי שינה", הם כמו גלולת נוסטלגיה שממתיקה את חוסר הנוחות שכרוך בקריאת הספר.

אחד מהספרים הכי מותחים ויפים של סטיבן קינג
סיפור מיסטי המשאיר אותך הקורא במתח לאורך כול העלילה
ספר מ ד ה י ם

ספר חובה לחובבי המדע הבדיוני באשר הם ספר פשוט מעולללללהההההה