הביקורת נכתבה ביום שלישי, 1 באפריל, 2025
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
יש כאן מוסכמה באתר שלא כותבים על ספר שלא סיימת לקרוא. כמובן כמו בכל דבר יש גם על זה חילוקי דעות, וישנם כאלה שאינם מוצאים שום פסול בכתיבת סקירה על ספר שהחילות לקרוא ומסיבה כלשהי החלטת לנטוש באיבו, משום שגם נטישה באמצע אומרת את דברה על הספר שלא השכיל למשוך את לב הקורא לכל האורך עד לסופו, ובלבד שיציין הכותב במפורש שלא קרא את הספר עד תומו.
אז הספר הזה מתהדר בהיותו "ספר הרפתקאות עוצר נשימה ורחב יריעה כמו זה של צופן דה וינצ'י", ובדומה למקור גם ההעתק מביא הרבה כתבי חידה עמוסי רונות במקומות מוזרים כמו ציורים בדם על קיר, חריטות באבן ישנה או כתובות קעקע. אבל בנוסף הוא כותב בפירוש בהתחלה "המציאות עולה על כל דימיון. כל הטיעונים שמופיעים בספר הזה בנושא מכניקת הקוונטים, תכנון תבוני ואבולוציה, מבוססים על עובדות". כלומר מתיימר לייצר ספר בידיוני אבל על בסיס מדעי מוצק. האם להאמין? אני מאמינה. גם כשהבסיס המדעי מחובר לגרמניה הנאצית, לפחות לכאורה. כזאת אני, מאמינה.
מאמינה למשך מאה שמונים ושמונה עמודים. על אף קווי עלילה מופרכים, דמויות מוזרות, וסופר שמציל את הטובים בכל פעם, גם כשזה לא הגיוני. מאמינה עד שמגיעה לפסקה הזאת:
"עליך לזכור, אמרה אנה, שהנאצים הקדימו אומות אחרות באלפי שנות אור בכל הנוגע לטכנולוגיות מסוימות. זאת היתה הסיבה לביזה הפראית אחרי המלחמה. אבל בואו נחזור כמה שנים לאחור. בראשית המאה היתה תחרות בין שתי תיאוריות: תיאוריית היחסות ותיאוריית הקוונטים. הן לא היו סותרות, אבל אפילו איינשטיין, אבי תורת היחסות התייחס אל שתיהן כאל תיאוריות שאינן עולות בקנה אחד."
הלו?? עוד לפני שנפנה לעיסוק ביחסות ובקוונטים ובסתירה שקיימת או לא קיימת ביניהם, ועוד לפני שנדבר על השימוש במונח "תיאוריה" במקום המונח הנפוץ "מכניקת הקוונטים", נעצור רגע על הביטוי שנות אור. שנת אור זו יחידה של מרחק. זה מרחק מאוד מאוד מאוד גדול, בערך 9 טריליון קילומטר, אבל זה עדיין מרחק. לא זמן.
אז אם מישהו טועה בדבר כזה, למה להאמין לו שהקשקושים שכתב מבוססים על מדע? ואדגיש - ספר מתח בידיוני לא חייב להיות מבוסס על מדע. זכותו של הכותב לחירות אומנותית, אבל אז כדאי שלא יכתוב בהתחלה שהמדע המתואר אמיתי.
עמוד 189, הפסקתי את הקריאה, ולא נראה לי הפסד גדול.
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
גלית
(לפני 5 חודשים)
לדעתי כן יש מוסכמה כזו
ולרוב אני לא בעד לבקר משהו שלא ניסיתי עד הסוף .אבל כמו כל דבר אחר לנושא שלל גוונים ורבדים. וכמו מורי אני גם חושבת שספר שקראנית מתמדת כמוך לא סיימה - אומר דרשני.ואם הבקורת מנומקת כהלכה - מי אני שאתנגד?
קראתי ב 2011 דרגתי אז ב 4 כוכבים. אני לא זוכרת כלום.אבל אם היום הייתי רואה המלצה שמעריכה את הספר בהשוואה לצופן דה וינצ'י מלכתחילה לא הייתי בכלל נוגעת בו. אהבתי את הבקורת. |
|
ראובן
(לפני 5 חודשים)
אין שום מוסכמה כזו ומי שהגיע לחצי ספר גיבש דעה,
מדוע נואש מקריאתו עד הסוף. |
|
דן סתיו
(לפני 5 חודשים)
נצחיה
הסקירה המעניינת והמנומקת שלך היא דוגמא מצוינת שניתן לכתוב סקירה על ספר שלא סיימת את קריאתו. אין צורך לסבול עד העמוד האחרון אם הגעת למסקנות המבוססות שלך לאחר כברת דרך מסוימת. ואולי חסכת זמן יקר לקוראים אחרים....
|
|
yaelhar
(לפני 5 חודשים)
בעניין הזה אני איתך.
הגורם הקובע אם אכתוב ביקורת או לא, זה אם יש לי מה לומר על מה שקראתי. זה תקף, מבחינתי, גם לספרים שקראתי עד הסוף, אבל אין לי מה לומר עליהם ולא אכתוב עליהם. אני לא מתיימרת להזהיר קוראים אחרים מפני הספר. כמו בתחומים אחרים, קריאה היא עניין של טעם. יהיו קוראים שדווקא יאהבו את מה ששיעמם אותי. |
|
מורי
(לפני 5 חודשים)
אני זה המתעקש שלא כותבים סקירה על ספר שלא סיימנו לקרוא מפאת חוסר ההגינות.
מנגד, אם השקענו זמן וצללנו עד כדי מחצית הספר ולא נושענו, אולי מן הראוי להזהיר אחרים בבחינת אזהרה ולא סקירה.
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת