הייתי צריכה לסמוך על הביקורת של cujo שממנה כבר הבנתי שהספר לא הולך להיות להיט.
או אולי להפך, אולי סמכתי עליו יותר מדי כשהוא כתב שלמרות הבעיות זה ספר קליל וחביב בסך הכל... ואז פירט את רשימת הבעיות שמספיקה כדי להבין שעדיף לשמור מרחק מהספר הזה.
בכל אופן, בסוף נתתי לו צ'אנס, וחבל.

כמו שנאמר בבדיחה ההיא, יש בספר הזה הרבה רעיונות חדשים ויפים הצרה היא שהחדשים אינם יפים והיפים אינם חדשים...
עם שאילת רעיונות מקוני וויליס, קמצוץ אסימוב, תוספת פארק היורה ותיבול עדין של ריק ריירדן, יש פה עלילה שיש בה מסע בזמן, אויבים מרושעים, דינוזאורים, ואפס אכפתיות מפרדוקסים.
אמנם העלילה דינמית ולא משעממת, אבל היא לא עוצרת לשניה להתעסק בשלל הפרדוקסים שהיא יוצרת או לטוות קו עלילתי ברור.
דבר רודף דבר הוא שם מדוייק: יש פה המון דברים שקורים אחד אחרי השני, יותר מדי דברים שרובם לא זוכים לטיפול מספק או הגיוני כי עוברים מיד לדבר הבא.

וכל זה מילא.
הצרה האמיתית היא הדמויות.
זוכרים ספרי בלש ישנים, שבהם הסחטן שולח מכתבים עם אותיות שנגזרו מעיתונים שונים כדי לבלבל את המקבל ולמנוע זיהוי של השולח?
אז ככה עובדות הדמויות פה: נראה שהסופרת גזרה את המשפטים וההתנהגויות שלהן מספרים שונים והדביקה אותן באקראי כדי לבלבל את הקורא.
זה לא שהן סתם קלישאתיות, הן עשויות מקלישאות שונות שהודבקו יחד בלי שום היגיון, בלי שום מחשבה על קווי אופי קוהרנטיים, בלי שמץ של אמינות.

אז בסך הכל ספר מיותר שאפילו המסע בזמן - אחד הרעיונות הספרותיים האהובים עלי ביותר - לא הצליח להציל.
כמובן, אם הספר הזה היה מתרחש בעולם שהוא מתאר - אחרי שהסופרת היתה רואה את התוצאה היא בטח היתה חוזרת בזמן כדי לנסות להציל אותו, רק שאז דינוזאור היה נופל לה על מכונת הכתיבה, היא מהעתיד שכבר כתבה את הספר השבע עשרה בסדרה היתה חוזרת גם לאותה נקודה כדי לוודא שהיא לא משנה כלום כי עם הצלחה לא מתווכחים, הבחור השני מהמשולש הרומנטי שבו היא מעורבת היה שולף אקדח, מכוון אליה, פוגע בטעות בדינוזאור שהיה מתחיל להשתולל, ואז מפולת שלגים פתאומית היתה קוברת את כולם בזמן שאלת ההיסטוריה היתה מחככת ידיים בהנאה.
הספר נקבר ולא יזכה לצאת לאור, המשימה שלה בוצעה בהצלחה.

חיפשתי את הספר הזה מעל שנתיים מבלי שידעתי דבר על עלילתו. הוא ריצד לי בהמלצות ברחבי המרשתת וידעתי שהוא שייך לספרות הספקולטיבית ( יעני פנטזיה או מדב ) , אבל לא יותר מזה. מה שמשך אותי אליו היה השם. לא השם העברי שניתן לו : דבר רודף דבר, שהוא תירגום טוב אבל לא תופס את המהות של השם באנגלית : one damned thing after the other . שם גאוני. בשביל שם כזה אני מוכן לקנות ספר בשק.
אבל זה גם שם מחייב – יש בו הבטחה שזה יהיה ספר מופרע ומצחיק – או לפחות זו הציפייה שלי ופה גם מתחילה הבעיה, לא היה תיאום ציפיות והספר לא מצחיק ולא מופרע.

זו לא קטילה , לפחות לא מושחזת . זה ספר קליל וחביב ואולי אף אמשיך יום אחד להמשכיו.
הספר מרגיש כאילו הוא fanfiction של קוני ויליס. לקוני ויליס יש סדרת ספרים על מסע בזמן שמנוהלים על ידי היסטוריונים מאוקספורד וכל מה שיכול להשתבש שם משתבש. המפורסמים בהם הם ספר יום הדין ומלבד הכלב. הכתיבה של ויליס היא כאוטית ומתודית , מצחיקה אבל גם נוגעת ללב עם תשומת לב לפרטים ולהיסטוריה.
הגיבורה של הספר הזה היא היסטוריונית שמגוייסת לפרויקט סודי של מסע בזמן, אבל בעוד ויליס יורדת לפרטים ( כן לפעמים יותר מדי ) על הבעיות במסע בזמן, ג'ודי טיילור ( הסופרת ) מרפרפת עליהם , זורקת משפטים כללים ורצה עם העלילה. המסע בזמן בספר הזה הוא גימיק, הוא מאפשר לסופרת לפתוח מיני עלילות והרפתקאות הכל מתואר בצורה מאוד סכמתית ובקווים כללים. יש הרבה עלילה תשלימו את החסר. בנקודה מסויימת יגיעו הדמויות למסקנה שמגיעים אליה גם במלבד הכלב וישתמשו ( לפי קוראת בגודרידס ) באותה רשימת חפצים.
ברפרור נוסף לויליס , הגיבורה בנקודה מסויימת בספר מבינה שאחת הדמויות היא כמו אלה או כוח טבע שמשפיע הדמויות וזה בדיוק ההגדרה שנותנים לדמות המרכזית בהמשכוכית של ויליס.
אבל גם אם לא רואים את הרפרורים לויליס , הספר פשוט לא עובד. הדמויות "דקיקות" , אין הגיון עלילתי לפעולות שלהן, הספר ציני מדי פעם אבל רחוק מלהיות מצחיק. זה בעיקר מרגיש כמו ספר טלאים שהרכיבו מהרבה עלילות אחרות וזה חבל כי יש לו מלא ספרי המשך והייתי בטוח שזו תחילתה של ידידות נפלאה.
שמעתי את הספר באנגלית באפליקצית ליבי. הוא הופיע שם ברגע שיצא התרגום לעיברית, כך שאיני יכול להעיד על איכות התרגום.
למרתה ולס יש ספר שנקרא all systems red ( תורגם לעברית כרובורצח – שזה שם הסדרה ) שיוצא לו עיבוד עוד חודש באמזון, אם היו מחליפים את השמות בין שני הספרים היקום היה במקום מאוזן יותר.

כוכב אחד עבור הרעיון - מסעות בזמן, וכוכב שני עבור המקוריות למקצוע הגיבורה - היסטוריונית.
גיבורת הספר, מקסוול, היא הסטוריונית, ודי זאב בודד, ולכן מוכנה להיכנס לתכנית סודית ומסוכנת. היא תתנסה בטכנולוגיה שיכולה לשנע אנשים בזמן, כדי לחקור אירועים היסטוריים. רק שמסתבר שיש עוד סיבוכים בתכנית הזאת, ויש מי שמנצל את הטכנולוגיה הזאת לרעה.
אני נשברתי כשהיא נסעה לחיות בעידן הדינוזאורים. משם הסיפור פחות עבד לי, וכל ההסתבכויות שבאו אחר כך כבר היו פחות אמינות בעיניי.
חבל, היה פוטנציאל.