מה הדרך הטובה ביותר לרדת מתחת לרדאר?
קרה לי מספר פעמים בחיים שרציתי שיישכחו ממני קצת, והדרך הטובה ביותר הייתה לארגן בני משפחה שיעשו שליחויות בשבילי. זה, ולהחליף טלפון.
בעשרת הנעלמים, כדי להגן על ביטחון המולדת בשוטף - יש צורך במספר אנשים תמימים וחמודים, שיהפכו למשתמשי בטא במערכות מודיעין חדשניות שצריכות להיכנס לכשירות מבצעית.
הפעם מדובר בכיול תוכנה בעלת כוחות סייבר חדשניים שפותחה על ידי הסי-איי-איי למעקב אחרי חשודים.
האנשים שיתרגלו את המערכת צריכים להיות אזרחים תמימים, שגויסו מבחוץ, ולא אנשי כוחות הביטחון שירצו לסיים עם זה כבר. הסגנון הזה של אזרחים שאין להם שום קשר לפשע, כמוני וכמוך, רק רוצים לחזור לחייהם השקטים ובאמת לא מעוניינים בטבעם להיתפס במערכת המעקב. אלה שיחרקו שיניים וישקיעו את המאמץ להתחמק מהמערכת ברצינות, למרות שיודעים שזה לא מצב חירום אמיתי.
כמו קייטלין הספרנית בת השלושים ומשהו, נניח. זו שצועקת על הטלוויזיה בלילה ומפחדת משאר הדיירים בבניין.
בקיצור אנשי הביון תרים אחר עשרה אמריקאים שייאלצו לרתום את חייהם למשימה: להיעלם מהשטח, לא לעורר עניין, לעצור את חייהם וכו'. בשלבים הראשונים והברורים המתרגלים שגויסו והצטרפו ל"משחק" יהיו כמובן צריכים לכבות מכשירים ניידים, לנתק קשר עם חברים ומשפחה, ולחפות על קיומם באמצעים ספונטניים כאלה ואחרים.
גם אם זה נשמע קל - רק בהמשך מתגלה מכלול ההשלכות.
בקיצור, ההשתתפות בניסוי רק נשמעת כמו משחק מחבואים למבוגרים...
מין מסיבת פורים עם חדר בריחה שיצאה משליטה, לא ביג דיל. אך במציאות - המשחקים מאלצים את המשתתפים התמימים להבין מהו אובדן זהות, מתוך הצורך לגבש זהות בדויה שלא תעורר חשד או תגובה לוחמנית אינסטינקטיבית. בעולם ששואף להכרה בייחודיות של כל אחד מאיתנו כמה פסיכי זה לחתום על חוזה שמשתלט לך על החיים כשאתה מוותר מרצונך על הזכות להיות חופשי ממעקב ספציפי אחרייך מבין כולם.
בתכלס, כנראה שאף אחד מאיתנו לא היה נרתם למשימה, ובצדק.
אבל תחשבו שוב - מי שיצלח את האתגר להימנע מרשת העכביש יזכה בשלושה מיליון דולר (וכנראה, במאמר מוסגר, שחברים כבר לא יישארו לו, אז לפחות הכסף).
עכשיו זה נהיה מעניין.
ספר חמוד שבא לבחון מה המלחמה על כסף מוציאה מאנשים שב"חיים האמיתיים" סביר להניח שהיו הופכים לחברים או לפחות נחמדים זה לזה.


















