#
סופרים הולנדים, כך היסקתי מניסיון לא מאד רב, נוטים לדבר בישירות גם בנושאים שלרוב אנחנו מתייחסים אליהם בזהירות (כמו הורוּת, בגידה, מין וכו'). ברור שלא כולם הרמן קוך, אבל גם האחרים כתבו ספרים עם עלילה מעניינת וגישה לא תקינה פוליטית. גם הספר הזה התחיל טוב ומעניין אבל – לא שהוא הידרדר, הוא פשוט נשאר באותו מקום בלי להתפתח או להפוך סיפור עם הגיון. הוא המשיך את הסיפור ההזוי שהתחיל בו, בלי סימן לפואנטה. לפחות עד מחצית הספר, אז התעייפתי ממנו ונטשתי.
הספר יצא לאור בשנת 1958, והסופר מוגדר כ"אחד מסופריה הגדולים של הולנד". מנסה לא להתווכח עם הגדרות פסקניות על כריכות הספרים שאני קוראת.
הזמן – הכיבוש הגרמני של הולנד. הגיבור, אוסֵוָאוּט, הוא צעיר קטן-קומה, בעל שיער בלונדיני-לבן דק ועדין, ללא שיער פנים (לא יודעת מה היה עושה היום, כשהאופנה דורשת מכל גבר זקן, שפם וקרחת...) נשאב למה שנראה כמו סוג של ריגול שנמצא רק בסרטים. הוא מצלם צילומים סתמיים, מעביר אותם למקומות עלומים, מתבקש להיות במקום זה וזה בדיוק בשעה מסויימת, לפנות לאנשים זרים במשפטי מפתח, לקנות לעצמו תעודת זהות מזוייפת, ועוד פעילויות שראינו בסרטי ריגול. מטרת הפעילות הזו אינה ברורה לגיבור, גם לא לקוראת. פעם הייתי נותנת לו עוד הזדמנות, במיוחד כי הוא כתוב קריא מאד. היום קשה לי יותר למשול בקוצר רוחי.
"...קלאסיקה מודרנית, יצירת מופת חדה כתער, שמאתגרת את המחשבה ואת תפיסות המוסר גם היום, לא פחות מאשר בזמן כתיבתה". זה מה שכתוב על הכריכה האחורית. מילן קונדרה טען על אותה כריכה, שלא הצליח להניח את הספר מהיד. לי, בכולופן, לא היה דחף בלתי נשלט לחזור ולקרוא אותו אחרי הפסקה. אני VS מילן קונדרה. תיקו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
