ביקורת ספרותית על מועדון שישי בערב מאת אליסון ריצ'מן
ספר מעולה

---

הילמה ובעלת האוב מעין דור

לפני מספר חודשים, הכנתי הרצאה על בעלת האוב מעין דור, סיפור על אישה משולי החברה המקראית, שהייתה בעלת כוחות נבואה, אך מכיוון שלא הייתה חלק מהמימסד הדתי כונתה מכשפה, עניין מדהים של רדיפת נשים אסרטיביות שעדיין נוכחות בחיינו בצורה משמעותית.

ההרצאה שלי מושתת על הטקסט התנכ"י וגם על יצירות אמנות, שכל אחת מהן נותנת פרשנות ייחודית, לסצנה המדהימה, בה שאול המלך, המעורער בנפשו, ערב לפני קרב חייו ומתו בגלבוע, נפגש עם בעלת האוב, המתגלה בסיפור כאישה החכמה, הנדיבה והחומלת, כניגוד לרוח שמאול, הזועפת והנקמנית.

אחת מהיצירות המפתיעות והאניגמטיות אותה בחנתי להציג בהרצאה, היא של ציירת שוודית, מתחילת המאה הקודמת, בשם הילמה אוף קלינט, שיצירותיה היו, יוצאות דופן, גיאומטריות ומופשטות, רוחניות ובצבעים עזים ומפתיעים. הן נראו לי אניגמטיות ובלתי מפוענחות, מה שגרם לי להחליט לא להציגן.

אני אדם מאוד סקפטי וריאלי כביכול, אך ככול שאני מתבגר, אני הופך להיות פתוח לעולם שמעבר להגיון, כך קרה לי לגבי הסיפור של הילמה אוף קלינט, הציירת. באחת מהספריות הקהילתיות, הספר עליה מצא אותי. האם זה מקרה, או צירוף מקרים שלא תמיד ניתן לתת לו הסבר הגיוני? אתם תשפטו.

הילמה אוף קלינט, הייתה אמנית שוודית יוצאת דופן שפעלה בתקופה בה התחוללו מהפכות באמנות, זרמים חדשים הופיעו, כמו האימפרסיוניסטים ואקספרסיוניסטים, אך הילמה אוף קלינט, יחד עם ארבע חברותיה, שכינו את עצמן מועדון שישי בערב, ביקשו ליצור אמנות אחרת. במפגשים השבועיים שלהן, שהיו מחתרתיים, הן ניסו לחבר בין אמנות לרוחניות, באמצעות קיום סיאנסים, (שהיו אופנתיים בנוערי), באמצעותם הן קיבלו הנחיות מהנשמות, לאופן בו עליהן לצייר את יצירותיהן. בהערת אגב, בהחלט אפשרי שהן תקשרו עם התת מודע שלהן.

בהדרגה הקבוצה נפרדה, ולבסוף נותרו שתי החברות, אנה והילמה, שהיו להן גם יחסים רומנטיים, בתקופה שיחסים אלה נחשבו לעברה על החוק וכלא מוסריים. סיפור שמעלה את נושא אהבת נשים, וההניסון להביא לידי ביטוי יצירה נשית, בצורה אמיצה ופורצת דרך.

אוף קלינט, יצרה סגנון שבקש ליצור חיבור בין העולם הארצי לעולם הרוחני. ציורים אניגמטיים, ענקיים, המורכבים מצורות גאומטריות מופשטות בצבעים פסטליים בהירים ומרהיבים. יצירות שהיא החליטה לגנוז לעשרים שנה, מתוך חזון ואמונה, שלאחר שיחלפו מספר עשורים, יכירו באמנות הייחודית שלה.

עד כאן, הבסיס העובדתי, עליו מושתת הרומן של שלוש סופרות: אליסון ריצ'מן, סופיה לונדברג ומ"ג' רוז, שכתבו יחד את הספר, מועדון שישי בערב, באמצעותו הן בנו סיפור בדוי על בסיס הסיפור העובדתי. העלילה נעה בשני צירי זמן, האחד הוא הסיפור המפתיע של קבוצת האמניות, הסיפור השני, בן זמננו, בו אבן אוצר אמנות עכשווית, פוגש בכנס של חוקרי אמנות בשטוקהולם, את בבליית, חוקרת אמנות, האקסית המיתולוגית שלו, שהוא עדיין אוהב, החושפת בפניו את עבודותיה הלא ידועות של אוף קלינט, מה שגורם לו להכין תערוכה מסקרנת של יצירותיה בארה"ב. על הדרך כמו ברומן טוב עולה השאלה האם אבן ובבליית, יצליחו לשחזר את אהבתם. הרומן עוסק במערכת סודות ההולכת ונחשפת, של אוף קלינט וחברותיה ושל אבן ובבליית. האם פיענוח סודות העבר, יאפשר להתגבר על משקעי העבר?

זהו ספר מפתיע באופן כתיבתו, על ידי שלוש כותבות, ספר שנוגע בפרשייה מרתקת בתחום האמנות, על חברות ואהבה אמיצה. הוא כתוב בצורה מרתקת, וגם מתאים לקוראים שלא בהכרח חובבי אמנות.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על מועדון שישי בערב