ביקורת ספרותית על בנות המחתרת מאת ג'ודי בטליון

---

*גילוי נאות - קראתי רק חלקים מהספר עקב תוכן כבד. מתכוונת להשלים את הקריאה אך מפאת חשיבותו של הנושא אכתוב כבר סקירה.

הספר בנות המחתרת עוסק בנשים יהודיות מפולין שהפכו פעילות המחתרת בגטאות.
נדהמתי ושמחתי למצוא פרטים חדשים על אנשים מרכזיים בזיכרון השואה. זה לא הספר הראשון בנושא שאני קוראת כמובן, ואף כתבתי לאחרונה ספר לנוער בנושא ההתקוממות הפולנית של הנוער, לזכר סבי וחבריו.

חלקן של הדמויות שסיפורן מובא בהרחבה ב"בנות המחתרת" היו בעלי קשר ישיר או עקיף לסבי, שאף הוא היה פעיל מחתרות לאורך כל תקופת השואה, וראה בהצלה מטרת חיים.

מסיבות אלה ואחרות חשוב לי מאוד להגיד לכל מי שנושא זיכרון השואה יקר לליבו - תקראו את הספר!
בעיקר עכשיו, כשאנחנו עדיין נמצאים בחודש שחל בו יום השואה הבינלאומי, חודש ינואר.
לכן אין זמן מתאים יותר מלכבד את גם את הפרספקטיבה הבינלאומית לזיכרון השואה, כפי שמביאה מחברת הספר ג'ודי בטליון. חשוב לציין כי הספר מתורגם מאנגלית.

ג'ודי מחברת הספר היא אמריקאית דוברת אנגלית, צרפתית, עברית ויידיש.
את הספר קיבלתי ממינוי של ידיעות ספרים, והוא בהמלצת הניו יורק טיימס - למי שמקפיד.

אני ארשה לעצמי להמליץ על הספר אפילו שלא הצלחתי לקרוא את כולו, מדובר בספר יחסית ארוך וכבד (לא במשקל, בתוכן)

וכשמתחילים לקרוא אותו זה לכאורה עוד ספר אמריקאי על מלחמת העולם השנייה, וכנראה זה "ארוז" כך בשביל המכירות.
לפי העיצוב וההתחלה של ההיכרות עם הדמויות הפועלות זה נשמע שהולך להיות פה הרבה דגש על מערכות יחסים, על הנאורות של חלק מאומות העולם שהתנהגו בחסידות ועוד קצת התייחסות לצד היהודי וכמה שזה מצער שדברים כאלה חייבים לקרות, גזענות ושנאה...

אך מה ששונה בספר הזה הוא שהוא מביא את הצד האמריקאי בצורה "מדעית" עד כמה שאפשר - ולא נסחף למלחמת הרגשות, הייתה אהבה כל כך גדולה ורצון כל כך גדול לעזור אבל זה היה גורלם של היהודים "המסכנים אבל מה אפשר לעשות..."

(קצת הקצנתי את זה, אבל יש לי רתיעה מסויימת מספרות אמריקאית על מלחה"ע השנייה, וממש לא התכוונתי לקרוא את הספר)

אבל התפשרתי מכיוון שהספר עוסק בגבורה נשית ונפשית, כוח הרוח (כמה אקטואלי).
הספר כן מתייחס לתמונות ולמזכרות מהשואה בצורה רצינית - ועל ידי כך מחלץ מידע שאולי נזנח בספרי ההיסטוריה הגבריים והמיליטנטיים יותר.
אולי עצם העובדה שמחברת הספר עבדה במוזיאון הופך אותה לראויה לספר את הסיפור היקר הזה בצורה שמשלבת הן את האספקט המדעי וההיסטורי והן את הצד הקליל והמרתק של לשמוע על חיים של אנשים אחרים בתנאים אחרים ולשאוב מכך השראה.

הספר כאמור מכיל תמונות, עדויות, פרטים אישיים על דמויות כמו יצחק צוקרמן ואבא קובנר - והנשים שבחרו לעבור איתם את המסע הזה:
ובמיוחד בלט לי התיאור של ההתמודדות בחיים האישיים שאחרי השואה - מה שמאיר באור חדש גם את תקופת השואה עצמה.
כשרואים את הדבקות בחיים והקשיים שאחרי אפשר להבין בדיעבד מה בדיוק עברו שם.
וזו בדיוק ייחודיותו של הספר, שהרציונל הוא לא להפסיק לחקור בנקודה מסוימת - כמה שנים אחרי השואה - אלא יש פה קבוצת אנשים שמעריצה את הנושא, וממשיכה לחקור ולחדש עד היום.

חשוב לציין שנושא השיקום אחרי השואה הוא נושא פחות מדובר בישראל - ששמה את הקמת מדינת ישראל כניצחון ובעצם סוף הסיפור שנרצה לספר.
הסיבות לכך הן די מובנות, יש הרבה מלחמות להילחם, והצעירים שעברו אותן דורשים שיקום אחר.

אך במורשת השואה בצד האמריקאי יש הרבה דגש על הצד הנפשי - על מה שהשואה גרמה גם ללב ולא רק לגוף - מה שעם הזמן נעשה יותר ויותר הגיוני, ומשלב בין התמודדות צעירה עם אירוע טראומטי ובין התמודדות מבוגרת עם טראומות בעבר הרחוק.

ניצולי השואה שחיים היום אולי חדים בראש יותר מאשר חזקים בגוף, והם אלה ששרדו עד ימינו, בזכות הרוח והגבורה.

גם הנשים הצעירות היהודיות במתחתרות השואה, שבהן עוסק הספר - היו ממעמד גבוה יחסית, חזקות ובריאות ויכלו להשתלב בלחימה כרצונן -
וגם ליצור קשרים עם דמויות מוכרות ומפורסמות מה שללא ספק תרם ואפשר את הישרדותן בזמן השואה...

אך כאן מגיע ההבדל בין אישה צעירה אחת לאחרת.
מי שנהייתה דמות מרכזית שמוכרת לטובה עד ימינו - היא בעיקר מי שידעה לעשות את הסוויץ' הזה בראש.
לא לדבוק בכוח הזרוע והנעורים, או בקשרים משפחתיים וזוגיים -
מי שלמדה את עצמה ואת מי שהיא גדלה להיות. מי שלא התכחשה לתנאים החדשים שנוצרו בחייה אלא "זרמה" איתם.

מי שיכלה להגיד לעצמה שהיא כבר מבוגרת ואולי לא הכי בריאה...
אבל בחרה שלא.
היא הוסיפה להציב מטרות חדשות, לדבוק במשפחה, להאמין בכוחותיה, עד שניצחה.

ספר חובה!!! אני ממש ממליצה לכל מי שאוהב שילוב בין רומן לעדויות אמיתיות.
והספר מתאים גם לנוער שחובב את נושא מלחמת העולם השנייה - אז מורות (ומורים) - זה ממש ראוי ליומן קריאה בתיכון בעברית או באנגלית. לתשומת ליבכן.

הכול בשפה קלה ונגישה, יש יחסית הרבה קטעים מהתקופה שאותן פעילות אמיצות היו נערות צעירות, ותיאור של מה עבר להן בראש...
הן התחילו כמו כל נערה רגילה: תנועת נוער, חברות, תחביבים, אהבה ראשונה...
ואז הן פתאום "התעוררו" למען מטרה נעלה, כי לא יכלו לראות את בעלי המעמד הנמוך יותר סובלים ולעמוד מנגד.

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על בנות המחתרת