"נמאס לי ממך לגמרי והחלטתי באופן סופי שאני רוצה להתגרש ממך."
"עקב מצוקה כספית שהחברה נקלעה אליה, צר לי להודיעך שאתה מפוטר."
"הגיעו תוצאות הבדיקות. המקור של כאבי הראש שלך הוא בגידול סרטני אלים וממאיר במוח. נותרו לך חודשים ספורים לחיות, וכל מה שאנו יכולים להציע לך זה טיפול תומך בלבד."
אני אוהב את השגרה. היא נוסכת בי, ולו למראית עין, תחושה שיש לי שליטה על חיי, תחושה של יציבות וביטחון. ברור שאלו שטויות מגובבות ואין בשגרה משום הגנה מפני פגעי החיים. אבל גם אשליה היא משהו. הבעיה מתחילה כאשר המציאות טופחת על פנינו וכופה עלינו שינויים שאיננו חפצים בהם. כיצד נלמד להתגבר עליהם, לזרום איתם ולצמוח מהם? מה שבטוח, לא בעזרת האלגוריה האינפנטילית הזו, עם מסרי ההעצמה האישית ברבע גרוש. הנה כמה ציטוטים נבחרים: "כשיש לך גבינה אתה מאושר" (האח, הידד! יש לי גוש חלב!), "אמונות ישנות לא מובילות אותך לגבינה חדשה" (נכון. הן מובילות אותי לפרלינים חדשים), "כשאתה רואה שאתה יכול למצוא גבינה חדשה סימן ששינית את הכיוון" (והגעת לדרך ללא מוצא), "הדרך המהירה ביותר לשינוי היא לצחוק על החלומות שלך (ומה שהספר עושה זה דווקא לצחוק על החלומות של הקורא – כל הדרך לבנק), "מה היית עושה אלמלא פחדת?" (הייתי משליך את הספר הזה לפח המחזור), "אם אינך משתנה – אתה עלול להיעלם" (אבל אם תקפיד להשתנות אתה לא תיעלם לעולם ותחיה לנצח).
ולא רק שהסיפור קלוש ומגוחך, אלא שהמסרים מוטחים הישר בפרצופו של הקורא. טוב, למה להשקיע בסיפור אמתי, עם עלילה בשר ודם, שהמסרים בה מובאים בין השיטין, כשאפשר לצרוח אותם ישר לאוזניים של הקורא? הרי בטוח יש כמה קוראים כבדי שמיעה שלא יבינו בדיוק את כוונת המשורר. הדבר בא לידי ביטוי כבר בשם הספר: "מי הזיז את הגבינה שלי?" לא הבנתם את פשר האלגוריה, כבדי שמיעה שכמוכם? קבלו את המשך שם הספר – "לזרום עם השינוי". ומיד בהמשך – בצד הפנימי של העטיפה: "הגבינה מסמלת כל מה שאנו רוצים בחיינו: קריירה, אהבה, כסף, בריאות ושלוות נפש". הבינותם? לסוף הספר מצורפת אחרית דבר תחת השם המקורי "הקדמה למי שקרא את הסיפור", שם נכתב באותיות של קידוש לבנה: "זהו ספר שעוסק בשינוי" (עמוד 102). אה, ואני לתומי חשבתי שהספר עוסק בהשפעת הטמפרטורה על פעילות האנזים. ומה דעתכם על מטאפורת הגבינה? עוד מתוך אחרית הדבר: "מרגע שקראתיו נשביתי במטאפורה. כוחה של מטאפורה טובה הוא ביצירת תקשורת ישירה לתת ההכרה. מצאתי את עצמי מסתובב בוואדיות המדבר, מתחבט ומתלבט על גבינות ומבוכים" (עמוד 100). ללא ספק המטאפורה המתוחכמת ever. אז אל נא תהיו נבוכים. רוצו לשוטט במבוכים!
אחרי הסיפור משובב הנפש נמצא נספח בשם "דיון", ובו חברים לספסל הלימודים שנפגשים בפגישת מחזור מדסקסים ודנים במשל ובנמשל. הדיון כולל חפירות אינסוף, ובעיקר מתן פירושים, ביאורים והסברים למשל, שהוא בלאו הכי פשטני להחריד.
מסתבר שהספר הזה הוא רב מכר עולמי, ועם הצלחה, כידוע, לא מתווכחים. הצלחה מחקים. כי אם יש לנו ביד ביצת זהב, אז למה שלא תהיינה עוד אחת או שתיים? וכך נוכל למצוא שבעקבות ספר המופת הזה יצאו גם "מי הזיז את הגבינה שלי – מהדורה מיוחדת לבני הנוער" ו- "מי הזיז את הגבינה שלי – מהדורה מיוחדת לילדים".
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=121027
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=58706
בקצב הזה אני ממש לא אתפלא אם נזכה לקרוא את "מי הזיז את הבמבה שלי" – מהדורה מיוחדת לעוללים ולזאטוטים ואת - "מי הזיז את התותבות שלי" – מהדורה מיוחדת לקשישים.
מכירים את גבינת רוקפור, הגבינה הכחולה עם העובש? משום מה הספר הזכיר לי אותה. יותר נכון את העובש.