"בכו למענם" מתאר את התמודדותה של המחברת ספר זה עם מחלתו של בנה - סכיזופרניה. מדובר בסיפור אמיתי. והוא אכן מרתק. ההתמודדות הקשה של טל (הבן החולה) עם המחלה היא קשה מאד. הוא מסרב לקבל טיפול, לא מעוניין במה שהרופאים מציעים לו, וממשיך להגיד "זה הם" ו"הם" עושים את זה וכו'. גם אני סובל ממחלה קשה זו (סכיזופרניה) אבל אצלי היא מתוארת אחרת. אמנם בספר כתוב על התרופה שנתנו לטל - לפונקס. וזו אכן התרופה שגם אני לוקח. והיא תרופה מעולה. אני כבר כמעט 5 שנים שלא נמצא במסגרת אשפוז ואני מרגיש מצוין. אמנם טוענים שאי אפשר "לנצח" את הסכיזופרניה. אבל אני הצלחתי להביא אותה למקום שטוב לי איתה. אני חי איתה בשלום, ואני די מאוהב בה (כן ... אני יודע שזה נשמע מוזר ...). אבל העולם העשיר שלי בזכות הסכיזופרניה הוא מרתק ולעולם לא משעמם לי. אני הבאתי את המחלה "אליי".
גם אני כתבתי ספר. למעשה טרילוגיה. (3 ספרים) המתארים את קורותיי עם המחלה. רק שזה משולב בעלילה ספרותית. ולא אוטוביוגרפיה. ושאני חושב על זה ששרה (מחברת הספר) "בכו למענם" כל כך נחשפה. זה לא גרם לי למחשבות או משהו כזה. מה שאומר שאת הספרים שלי גם בהחלט אפשר לקרוא. בלי לשפוט אותי או לחשוב עליי מחשבות וכו' ...
ההתמודדות עם סכיזופרניה היא קשה. וזו אכן מחלה מרתקת. כולי תקווה שאשאר מאוזן שנים רבות (כל החיים). ולהצליח כסופר. לאו דווקא בחנויות. אלא בספרייה בה התנדבתי. למרות שאי אפשר לדעת. מה שכן, הטרילוגיה שלי היא ייחודית ומקורית. והשאיפה בספרים הבאים היא לא בריאות הנפש. אלא ספרי פנטזיה בשילוב תובנות חיים. שיהיה לי בהצלחה ...
נדב




