ביקורת ספרותית על רווח של חמש מאת טלי כהן צדק

---

כשנולד ילד, נולדת גם אמא. וכל אמא מקבלת עם הרך הנולד חסינות. איזו חסינות? או, שאלה מצוינת. אז זו חסינות בשם האהבה שלנו לילדינו, שהיא לא דומה לשום אהבה אחרת. לא בצורתה ולא בעוצמה שלה. חסינות בשם הרצון לגונן עליהם תמיד פן יאונה להם רע. חסינות מפני מחשבות מרחיקות לכת בכל הקשור אליהם, חסינות מפני מעשים שעשינו בעבורם, שלא היינו עושים עבור אף אחד מלבדם.

כמו נתי, ממושב בצפון. מנהלת החשבונות של המושב, נשואה, ואמא לשלושה. עידו הוא הבכור ולו שתי אחיות. עידו בן שש עשרה, ונתי כבר דוהרת קדימה עם המחשבות. עוד שנתיים הוא אמור להתגייס. ומה יהיה. הוא כבר לא יהיה תחת כנפיה המגוננות.
בכל מדינה מתוקנת המילה "מבצע" תהיה תמיד בהקשר של שופינג. של דברים מהצד השמח יותר של החיים. רק אצלנו המילה הזו לעד תהיה בהקשר צבאי, וכרוכה באובדן ומוות.

נתי עשתה חישוב שיש רווח של 4-5 שנים בין מבצע למבצע. והיא לא יכולה לחשוב אפילו על מצב שעידו יתגייס הַיְשֵׁר אל תוך אחד כזה. והארץ רותחת. בלוני תבערה, עפיפונים מהסוג שנועד לעשות הרס, התפרעויות על הגדר, עוד מטחים בדרום, סבב בחירות, ועוד אחד, והכל חוזר על עצמו במעין לופ מייאש. "חדשות שחוזרות על עצמן פחות מעניינות. הן הופכות מסקופ לתופעה." (עמ' 174)

והיא מחליטה לעשות מעשה. הכי מופרע שאפשר להעלות על הדעת. יש רגעים בחיים בהם הדברים הכי מופרעים נראים לפתע הגיוניים, מקבלים איזו נורמליות.

אנחנו מחנכים את הילדים שלנו מגיל צעיר, מתווים להם את הדרך הנכונה בה יצעדו במשעולי החיים. כשהם קטנים אנחנו מלמדים אותם להבחין בין טוב לרע, וכשהם גדלים, יורדים איתם לדקויות של מוסר, ודואגים לתת להם את הכלים איך להיות אנשים טובים ומוסריים.

אבל מה שמדהים זה איך אנחנו הופכים את עורנו, וזורקים הצידה את כל אותם ערכים שגידלנו אותם עליהם, כי הכל מתהפך כשזה נוגע אליהם, לביטחונם. ולמענם נהיה מוכנים לעבור כל גבול. מוסרי , ובכלל. כי אנחנו נסתדר עם כל דבר, אבל בבקשה, שהילדים לא ייפגעו בשום צורה שהיא.

הספר הזה היה צריך להגיע עם שכפ"ץ לנשמה. אין בו לא רווח ולא מרווח. הוא לופת את הקורא, והוא מעתיק נשימה לכל אורכו, מכאיב באמת שלו. הוא ספר אמיץ, יש בו אמירה, ויש בו זעקה המדהדת לכל אורכו.

קראתי אותו כשאני כולי מכווצת ודרוכה, מרגישה שאני מלווה את נתי בכל רגע.

נתי היא דמות בדיונית. אבל נתי היא אני ואת, וגם ההיא. כולנו נתי. הסיפור הזה יכול להיות הממואר של כל אחת ואחת מאיתנו.


לטעמי ספר חובה.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על רווח של חמש