הביקורת נכתבה ביום חמישי, 21 בנובמבר, 2024
ע"י המורה יעלה
ע"י המורה יעלה
* בכל פעם שאתה לא מצליח במשהו אחד - אתה בעצם כן מצליח במשהו אחר *
אלי
למשל - אם לא הצלחתי להגיע למאפייה בזיכרון יעקב ולקנות עוגיות - הצלחתי *לא* להגיע למאפייה ו*לא* לקנות עוגיות. יכול להיות שלהימנע מעוגיות לא היה ברשימת המטרות שלי, אבל הוא בטוח כן היה ברשימת המטרות של מישהו אחר!
אפשר להסתכל על זה בצורה שלילית כ"אין לי חוש כיוון והלכתי לאיבוד במדרחוב", "אין לי כסף כי התפוטרתי", "שוב התעצלתי ואכלתי משהו שלא הספיק להפשיר מהמקפיא במקום פשוט להתאפס על עצמי ולקנות עוגיות" וכו'.
אבל אפשר גם לחשוב על עצמנו באופן חיובי, של צניעות וענווה - אני לא אסע או אשאל אנשים אקראיים רק בשביל עוגיות. זה הכול עניין של הסתכלות ועד כמה אני רוצה עוגיות יחסית לשאר הדברים שאני רוצה, שאולי הם ללמד את עצמי לנהוג בענווה ולהניח לאנשים ללכת במדרחוב בלי שאני אשאל אותם איפה העוגיות כי זה לא כזה חשוב.
ואולי זה שאין לי עוגייה שאני רוצה ייתן לי מוטיבציה להכין לבד. אולי אפילו לפתוח בייקרי?...
נזכרתי במוטו הזה על "כישלון והצלחה שהם אחד" שליווה אותי בנעוריי בעקבות השדכן הבריטי הצעיר מת'יו האסי, שהיה בעצם נער די חנון שניסה להשיג שידוך לו ולחבריו, וזה לא ממש הלך.
במקם לפרוש מהתחום ו"להבין" שהוא סתם נער חנון, הוא זיהה שהגברים בסביבה אמנם לא ששים לקנות ממרכולתו הייעוצית, מטעמים די מובנים של "מה אתה יכול ללמד אותנו?"
אך הנשים דווקא התלהבו והגיעו באלפיהן להרצאות ולסדנאות שלו. הוא היה יכול להגיד - השיטה שלי היא "איך גברים יפנו לנשים אטרקטיביות?", וזה מה שאני מרגיש את עצמי מבין בו (ואולי זה גם נכון, עובדה שהוא הצליח להשתדך עם הזמרת קמילה קביו!)
אבל הוא העדיף לא להתנהג כמו ילד בן חמש, לא בטוח שזה היה עובד כאן בישראל - אבל הוא החליט לתת לקהל מה שהוא מבקש.
זה גם סוג של ענווה בעיניי. האסי הבין שאולי הדבר הזה האידיוטי בעיניו - להתחנף לנשים בגילאי 20 עד 60 ולהראות להן את עצמן מושכות ואטרקטיביות הוא חכם בעיניי מישהו אחר, גם אם כל העולם יגיד שזו שטות גמורה, הוא יאמין לאחת הזו שאמרה לו "ילד ילד עוד תוריד את הירח בשבילן ולא בשבילם" (ש. ארצי)
מוזר ולא מוזר שבסופו של דבר כל נשות הזוהר של הוליווד למיניהן החליטו להקשיב לילד הזה, בתנאי שהוא יעסוק בהן ובפנייה לגברים אטרקטיביים בלבד, ויעזוב את הרעיון הטיפשי על כך שכל הגברים צריכים לרדוף אחרי קמילות קביות וקמילות אחרות...
הספר "המשהו הזה" עוסק באנשים במצבי חיים לא אופטימליים לכאורה, שהצליחו להפוך שלילי לחיובי.
יש כאן סיפורי מקרים ושיתוף התמודדות עם כימותרפיה, עוני, בריחת ההורים מהבית וגדילה על ידי סבא וסבתא.
מקרים יותר קשי מהיעדר עוגיות...
ובכל מקרה כזה גיבור הסיפור, אדם מוכר מהחיים האמיתיים, מוצא איזושהי נישה שבעיניו אולי היא קצת עלובה אבל כשהוא מכיר בה מבעד לעיניים של אחרים היא מתגלה כהתגלמות כל החלומות.
יש את המשפט הזה של הסבתות "את לא צריכה מראה, תסתכלי בעיניים שלי ותראי כמה את יפה". ובמקרה שמתואר בספר ישנו נער בסיכון שהוריו כאמור ברחו ממנו, ואת הסבתא, כשקיבלה את המכתב הנכסף ממש לא עניין שהנכד התקבל רק בקושי להרווארד ונאבק כל הזמן. היא לא ידעה מה זה הרווארד, רק הבינה שגם אם ההורים יצאו לתרבות רעה הנכד נשאר איתה. מה עוד היא יכולה לבקש?
הבורות היחסית של הסבתא והיעדר המשאבים אולי גרמו להתעללות בתלמיד המוזר מצד שאר הסטודנטים, אבל היא הייתה בעננים שהילד שלה הולך לאוניברסיטה! מה זה משנה איזו? מי זה הרווארד בכלל? הנער הזה יכול להיות עשרה הרווארדים אם הוא רוצה.
והיום יותר מתמיד נשאלת השאלה איך לוקחים, בימי החנוכה שלנו, את החושך והופכים לאור?
עוד לא מצאתי את התשובה, אבל האם מישהו רוצה לפתוח איתי מאפייה?
*תודה לאושר על העצה הטובה
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
המורה יעלה
(לפני 9 חודשים)
תודה אושר על תגובתך,
אולי אני באמת אשנה את זה לעוגיות, זה מה שאני מכינה עכשיו.
עוגיות אתה כן אוהב? מוזמן לשים לייק אם כן |
|
|
אושר
(לפני 9 חודשים)
לוקח 5 שנים להחזיר את העשקעה על עסק ואני לא אוהב פיצות.
אז לא הפתח אתך פיצה, כתבת יפה, אך הקונטסרקצייה שלך על פיצה מורידה מהכתיבה היפה, לפעמים עדיף לקורא לעשות1+1 . לא קורא או נותן לייקים על ספרי הדרכה, כי אני לא קהל היעד שיקרא יכתוב או ישמע עליהם, אבל הסברת מה הכותב רוצה בצורה משכנעת. |
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
