ביקורת ספרותית על אבדות - רומן גנוז מאת לאה גולדברג
ספר טוב

---

אבדות הוא רומן גנוז שגולדברג לא הוציאה לאור בחייה, חלק קטן מהפרקים יצאו בעיתונות המקומית בארץ, אך כרומן הוא נגנז. גולדברג כתבה אותו במחצית השניה של שנות השלושים של המאה הקודמת וסיימה אותו ב-1938. היא גנזה אותו לא כי חשבה שלא יצליח אלה מכיוון שהחליטה שזו לא השעה לפרסם את הספר. להזכירכם זו תקופת מלחה"ע ה-2 והשואה באירופה. למעשה ברלין עליה כותבת גולדברג בספר כבר לא קיימת במציאות. הסיפור מתרחש בשנים 1932-1933.

אלחנן קרון הוא הדמות המרכזית סביבה גולדברג כותבת סיפור מורכב בעל מספר סיפורי משנה חלקם קשורים האחד לשני וחלקם לא. אלחנן קרון הוא משורר עברי ואזרח פלשתינה שהגיע לברלין לשם מחקר מדעי, זאת לאחר שבילה תקופת חיים בארץ ישראל. הפרק הראשון מוקדש לאנטוניה, צעירה גרמניה אדומת שער אותה פוגש קרון באקראי ונוצר בניהם קשר מיוחד שנשמר לחילופין לאורך כל העלילה. קרון נפרד מאישתו לילי ומוצא עצמו בקשיי פרנסה ואף לא נוחל הצלחה במחקריו האקדמאים. קרון מוצא עצמו נע ונד ומחפש משמעות והשתייכות לחייו. שלל הדמויות המלוות את סיפורו מספרות כל אחת את סיפורה וכל אחת מהן מייצגת אפשרות תרבותית ואידאולוגית שונה. קשריו עם פרופ' איוואן ברסון מייצגות התבוללות, קשריו עם ד"ר שמעון ברסון מציגות שמירה על המסורת, נינה אחותו של קרון מציגה את הצד הקומוניסטי של הסיפור, אליזבת כהן את הסוציאליזם ושוכבר שומר על היצירה העברית בנכר. למעשה כל הדמויות הן בבואתו של קרון עצמו המתלבט ומסעו הוא פנימי בעיקרו, אישיותו מכילה את כל מרכיבי הזהות הללו.

גולדברג כנראה מעולם לא באמת השלימה את הסיפור וידוע כי נמצאו שלוש טיוטות שונות שלו. אין ספק שיצירה זו נתפשה כרומן המרכזי בחייה. כתיבתה של גולדברג מעולה והסיפור טוב, ממש מזכיר את ז'אנר הסופרים היהודים של וינה וגרמניה מאותה התקופה כגון צוויג, פרוץ, יוזף רות ואחרים. מצד השני הסיפור לא מלוטש מספיק ונותרה עבודה רבה לזקק את הטקסט יותר ולהשמיט קטעים מיותרים. יש חזרתיות מסויימת בחלק מהקטעים ואני מניח שאם גולדברג הייתה בסופו של דבר מוציאה את הספר לאור הוא היה יוצא כספר של 250ע"מ ולא של 350ע"מ. הספר בהחלט שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על אבדות - רומן גנוז