ביקורות ספרים על הספר אבדות - רומן גנוז
|
אבדות הוא רומן גנוז שגולדברג לא הוציאה לאור בחייה, חלק קטן מהפרקים יצאו בעיתונות המקומית בארץ, אך כרומן הוא נגנז. גולדברג כתבה אותו במחצית השניה של שנות השלושים של המאה הקודמת וסיימה אותו ב-1938. היא גנזה אותו לא כי חשבה שלא יצליח אלה מכיוון שהחליטה שזו לא השעה לפרסם את הספר. להזכירכם זו תקופת מלחה"ע ה-2 והשואה באירופה. למעשה ברלין עליה כותבת גולדברג בספר כבר לא קיימת במציאות. הסיפור מתרחש בשנים 1932-1933.
אלחנן קרון הוא הדמות המרכזית סביבה גולדברג כותבת סיפור מורכב בעל מספר סיפורי משנה חלקם קשורים האחד לשני וחלקם לא. אלחנן קרון הוא משורר עברי ואזרח פלשת... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
אז מסתבר שללאה גולדברג יש גם רומן.
(שהיא מן הסתם בחרה לגנוז ולא להוציא לאור, מה שקצת צ''ע המעשה של כן להוציא אותו לאור, אבל הרווח הוא ברור, ובנתיים ברי ושמא- ברי עדיף)
והרומן הזה ממש נחמד.
נחמד כזה שלא מסעיר, לא מפוצץ, ולפעמים העלילה כלל לא עניינה אותי.
הדבר שעניין אותי וגרם לי להנות, זה שבכל זאת, מדובר בלאה גולדברג. וניכר מאוד שאת הספר הזה כתבה משוררת.
הכל יפה ונעים, והמחשבות וההתנהגויות מאוד מזכירות את העולם של השירים, ואת האווירה המהממת שבולטת מכל דו שיח.
תחושה כזאת חשתי גם מקצת ספריו של פוגל, שגם אצלו שמתי לב שהרוב שאהבו בכלל הצביעו על השפה והסג... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ברלין, 1932. בסיר גועש ורועש זה של ארבעה מיליוני בני אדם מזמן הגורל את פגישתם של שניים. זרים ומוגנים מחשכת הלילה אך ורק על-ידי קירותיו המתכתיים של קרון החשמלית, יושבים גבר ואשה. יהודי וגויה. גרוש כבן 35, ועלמה בראשית שנות העשרים לחייה. ולמרות ההבדלים הניכרים, לא חסר להם מן המשותף: גם הוא גם היא נמנים על קורבנות חרב הבדידות. אין הם נוסעים לשום מקום, אלא תרים אחר מפלט מרגשות האהבה הנכזבת. שניהם מוצאים עצמם אבודים בלילו הראשון של אביב באותה מפלצת אורבנית עצמה, וכל אחד מהם מחליט לספר לאותו אדם זר שנקלע לקרבם את קורותיהם, לשתף אותו בכל צרותיהם ולעולם, לעולם לא ... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בספר הזה נתקלתי בספריה וגם לאור אירוע המחלקה של המחלקה לספרות צהריי שירה של דליה ריבקוב'יץ ולאה גולדברג, על יצירותיהם. ברגע ששמעתי על אבדות, התרגשתי מאוד ופניתי אח''כ לספרית הספרות לקרוא את הספר אכן לא טעיתי. הסיפור מגולל את סיפורו של אלחנן קרון משורר וסופר עברי מישראל בתקופת 1933-1935, שנוסע לברלין ופוגש באנטוניה ברכבת ונוצרת בינהם ידידות, הוא מתעסק בכתב יד מדעי והיא סטודנטית, הוא שואב השראה מדוסטויובסקי והיא עדה להשראה, זה מקסים, וכמובן שבאמצע מתפתחים רגעים מאוד מעניינים בין הדמויות, בין האחות לחברות המכרות של קרון, שלמרות הכול עדיין חושק באנטוני... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
- קשה לקריאה, מומלץ (גלה ג.)
- קצת שעמם אותי (שושנה ק.)
- קשה מאוד לקרוא את זה (מרים ר.)
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
מאת: פרופ' עמיה ליבליך
.....גיבור הספר, המשורר אלחנן קרון, נתפרש כבן דמותה של המשוררת, שאכן אהבה לכנות את עיסוקה "משורר" בזכר. כמו המשוררת, הוא קרוע בין שני נופים - של מרכז אירופה ושל ארץ ישראל. הוא יושב בברלין באופן זמני, אך גם בארץ אין שורשיו נטועים לבטח. האם הוא ציוני מאמין, או שהוא חוזר ארצה לבסוף מתוך חוסר ברירה?
הדימיון בין הגיבור והסופרת שקוף למדי. אולם, תוך הקריאה חשבתי לעיתים קרובות כי דמותו של קרון מזכירה לי מאוד את הגבר שהיה לאהבת חייה הגדולה והבלתי ממומשת של המשוררת - אברהם בן יצחק. עליו אמרה בערוב ימיה כי הוא לבדו היה אהבת חייה הגדולה והאמיתי... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
רומן "חדש" מאת לאה גולדברג ? ועוד גנוז ? שבעים ומשהו שנים אחרי כתיבתו וארבעים שנים אחרי מותה של המחברת ? אין מצב שמישהו יכנה עצמו "חובב קריאה" ולא יתאמץ להשיג את הספר ולהתעמק בו - בפרט אם גדל על ועם לאה גולדברג ("איה פלוטו", "המפוזר מכפר אז"ר", "דירה להשכיר"... יש צורך להזכיר ?!) ובפרט שהוא (הספר) נמכר כרגע במבצע מפתה.
ואכן - השורש א.מ.צ על הטיותיו השונות, מיטיב לתאר את ההתמודדות הנדרשת עם "אבדות" : לא קל, מעט מעורפל, מצריך 'ריצות' הלוך ושוב לתחתית העמודים לקריאת ביאורי המושגים, שהיו לבטח מובנים לקוראי התקופה, אבל השפה -אוי- השפה ! והקומפוזיציה -אלוהים- הקומפוזיציה ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
