ביקורת ספרותית על אלוהים, אתה שם? זאת אני, מרגרט מאת ג'ודי בלום
ספר טוב

---

ספר נפלא. התחברתי אל דמותה של מרגרט בת השתים-עשרה, למרות שאני גבר בן 36 עוד מעט. ואני בקלות מבין מדוע הספר הפך לקאלט ונחשב לקלסיקה מסוגו עבור בנות ברחבי העולם.
העלילה קולחת, הדמויות כתובות בצורה אמינה, העיסוקים השונים שמעסיקים את הגיבורה מעניינים ומגוונים- אלוהים, בנים, בנות, דת, משפחה, התפתחות הגוף, התבגרות וכו.
אתייחס לשני דברים עיקריים שאהבתי בספר.
הראשון הוא ההתייחסות לשאלת הדת. גיבורת הספר, מרגרט, נולדה לאמא נוצרייה ואבא יהודי. הם בוחרים לגדל אותה ללא דת, ואומרים לה שכשתהיה מספיק גדולה היא תבחר לעצמה את הדת שתרצה (אם תרצה).
מרגרט יוצאת למסע לחיפוש הדת המועדפת עליה, ולא מוצאת בסופו של דבר פתרון. עם זאת, לאורך כל הספר היא מתייחסת לאלוהים כדמות שנוכחת בחייה, מדברת איתו, מתעלמת כשהם בריב, מודה לו כשדברים טובים קורים. למרות שאני לא אדם מאמין, הקשר של מרגרט עם אלוהים מקסים בעיני. יש פה אמירה על כך שלא חייבים להתחבר למוסדות הדת הרשמיים בשביל לחיות חיים דתיים מלאי אמונה. זאת אמירה שאני הייתי שמח אם הרבה מבוגרים היו שומעים אותה ומקבלים אותה.

הדבר השני שאהבתי הוא שהספר מסתיים באיזשהו אנטי קליימקס. הספר מתחיל מעט לפני תחילת שנת הלימודים של כיתה ו' ומסתיים בסופה של שנת הלימודים. זה מוסיף לאמינות של הסיפור ומשאיר את הקורא עם טעם של עוד. זה גם מעיד על בגרות מבחינת הסופרת, שלא רוצה להתחנף לקוראים בכך שתסגור את כל הקצוות שנותרו פתוחים, אלא תעשה את מה שנכון (לדעתה) לסיפור ותסיים אותו עם סופים פתוחים רבים.
צריך גם לתת מילה טובה לשהם סמיט על התרגום החדש והנהדר, ועל אחרית הדבר היפה שהוסיפה בסוף.
לסיכום, ספר מעולה ומומלץ מאוד לכולם ולכולן.

» ביקורות נוספות של Cantona
» ביקורות נוספות על אלוהים, אתה שם? זאת אני, מרגרט