ביקורת ספרותית על אורה הכפולה (תרגום אלישבע קפלן) - איורים: וולטר טרייר מאת אריך קסטנר (yaelhar)

אורה הכפולה (תרגום אלישבע קפלן) - איורים: וולטר טרייר - אריך קסטנר

ביקורת ספרותית על אורה הכפולה (תרגום אלישבע קפלן) - איורים: וולטר טרייר מאת אריך קסטנר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום שני, 28 באוקטובר, 2024
ע"י yaelhar

#
בספרייתי יש כמה וכמה ספרים של קסטנר, חלקם לילדים חלקם למבוגרים. דווקא הספר הזה אחד הידועים של הסופר, נעדר ממנה. לכן שמחתי מאד שילדה ששמה עדי התבגרה, כנראה, והניחה אותו על הספסל. בעבר קראתי אותו כמה פעמים והתענגתי. הקריאה עכשיו, לא בעיניים של ילד, גרמה לחוויית קריאה שונה, אם כי קסטנר והאופטימיות עדיין היו שם.

תאומות שהופרדו בינקותן על ידי הוריהם שהתגרשו וחיים היום בערים שונות, נפגשות במקרה בקייטנה. האחת שקטה ואחראית, האחרת שובבה ונלהבת. הן מחליטות להתחלף וכל אחת מהן מגיעה אל ההורה הלא-מוכר לה. המצב הזה מייצר די הרבה רגעים קומיים (וגם קצת רגעים מזילי דמעה) בעיקר כשמדובר בשנות הארבעים של המאה הקודמת, כאשר הקשר הוא באמצעות הדואר (מכתב בתוך מעטפה עם בול). והאמצעי הזה, שהתרגלנו להתייחס אליו כארכאי, הוא התמיכה היחידה שיש לכל אחת מהתאומות החיה במקום זר לה ונתקלת בבעייה שהיא לא יודעת לפתור. קסטנר, מצד שני, פתר את הדילמות בסיפור במחלה קשה של אחת הילדות וסוף שקושר את הקצוות. (הספר נכתב תחילה כתסריט והדבר ניכר)

אמה של אחת התאומות מפרנסת את עצמה ואת ביתה מעבודה, ומבלה שעות רבות מחוץ לבית. בארצות הברית של שנות ה40-50 של המאה הקודמת, זה לא היה עובר. רוב הנשים באותה תקופה יכלו להיות מזכירות או מורות, ויכלו לעשות את זה כל עוד לא היו נשואות. או, בדוחק, נשואות עד שהיו בהריון עם ילדן הראשון. אולי באירופה זה היה שונה? אולי נשים יכלו לעבוד גם אם היו אמהות? אולי קסטנר היה פמיניסט? ובכן, אני לא יודעת את התשובה, אבל לפי הסיפור קסטנר לא היה פמיניסט.

הספר שברשותי הוא בתרגום אלישבע קפלן, שתירגמה את הספר מגרמנית בשנת 1951, כלומר שנתיים אחרי שיצא לאור. מסתבר שבשנת התרגום לא היה לגיטימי להכניס אלמנטים גרמניים בספרות בארץ. המתרגמת עשתה לאורה ולאמה רילוקיישן ממינכן לציריך, ולי ואביה חיו בוינה ולא בגרמניה. המתרגמת גם "הכשירה" צלעות חזיר והפכה אותן לצלעות עגל, עם כשרות מקובלת. בין האיורים (המקוריים) המופיעים בספר, יש איור של הקצב. את האיור הזה מחקו מהגירסה בעברית, מחשש שהוא מציג משהו לא כשר... היום זה קצת מצחיק, כשמתפרסמים מתכונים לא כשרים בעליל גם בעיתונים רגילים. יכול להיות שב 1951, בלי חוקים ותקנות, אנשים פשוט כיבדו את רגישותו של הזולת? יכול להיות.

35 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על אורה הכפולה (תרגום אלישבע קפלן) - איורים: וולטר טרייר

טוקבקים

+ הוסף תגובה

גלית	גלית (לפני 11 חודשים) הקשר של כל מה לספר ילדים פאלפ? הספר נכתב בשנת 49. תורגם לעברית כמה וכמה פעמים אבל בשנת 99 תירגם אותו מיכאל דק ו"החזיר עטרה לישנה" למרות שבחר - בצדק לדעתי - להותיר כמה אלמנטים בתרגומם המעוברת כמו למשל שמות הבנות. בעוד אני לגמרי מבינה את הבעיתיות בתרגום מגרמנית ,שמות גרמניים ומקומות גרמניים , בעיקר בתקופה הנדונה עדיין מכעיס אותי היחס לילדים כאילו הם תסלח לי - מטומטמים .ולא מסוגלים להתמודד עם העובדה שיש בעולם אוכלי חזיר למרות שזה אסור ביהדות. כשקראתי לראשונה ( כיתה ה' ואילך) את האריה המכשפה וארון הבגדים וגם את המסע בדורך השחר, נעלמו ממני חלק מההבטים הנוצריים שאולי ילדים בריטים מזהים מיד. זה לא מנע ממני לשים לב להטפה הנוצרית וגם לא גרם לי לערער ולהרהר על יהדותי. מקסימום זה גרם לי ללכת לקרוא עוד קצת בנושא.( את הערעורים וההירהורים עשיתי בגיל אחר ). מה שאני מתכוונת לומר הוא שצריך לתת קרדיט לאנשים ולא להאכיל אותם בכפית. בסופו של עניין, יש השפעות סביבתיות, והשפעות תרבותיות ,ויש משפחה, ושכנים, וחברים, וחינוך של ההורים. ושום ילד לא אמור להעלב כשהוא קורא את האקלברי פין, גם אם צבע עורו כהה ( מה גם שהספר משקף תפיסות שהיו מקובלות בעבר ובסופו של עניין מוכיח כמה הן לא נכונות). או אם להתפס לויכוח יותר עכשווי- לורה אינגלס ויילדר כתבה טוב ומעניין ולבטל את הפרס על שמה בשם הPC זו טפשות לשמה.אם מתעלמים מבעיות הן לא נעלמות. כתבת שאתה חש שיש גלישה לקיצוניות הזויה והסכמתי אתך ונתתי את ההסבר שלי ל- למה (כפייה).
yaelhar	yaelhar (לפני 11 חודשים) שונרא - גם לי איכפת מאד מחיי בעלי החיים. אבל אני מודעת לעובדה שרוב האנשים לא חולקים אתי את העדפותי, גם בתחום הזה. אני מודעת לעובדה שרוב האנשים רואים בבעלי חיים מזון לגיטימי, ולפעמים מרגישים שמותר להם גם להתעלל בהם לקינוח. כאשר יש איור של קצב בספר ילדים (לא ראיתי את האיור. שאר האיורים בספר פשוטים וחמודים) אפשר להתייחס למה שתיארת, אפשר להתייחס לסוגיית הכשרות - כל אחד לפי השקפת עולמו.
שונרא החתול	שונרא החתול (לפני 11 חודשים) זה ממש לא בסדר שלא ציירו את הקצב. אני הייתי מציירת ככה. ברקע של הקצבייה יש פרה, טלה, כבשה, תרנגולת וחזיר, כולם חייכנים ומתוקים ונראים שמחים ומלאי חיים. בגבו אליהם עומד הקצב כשבידו האחת סכין ארוכה מבריקה ומושחזת המונפת מעלה ובידו השנייה טלה קטן תמים אחוז אימה. חלוקו מגואל בדם ועל פניו חיוך מרושע וצמא דם. בחזית הציור יהיה מקרר שקוף ובו חלקי גוף מכל הסוגים, מוח, שוקיים, טחול, חזה, כרעיים, טחולים ועוד כל מה שאפילו השטן לא ברא, כשביניהם ראשים של בעלי החיים שהחיוך על פניהם כבר נמחק.
Pulp_Fiction	Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים) שוב, גלית לא הבנתי מה הקשר של כל זה לספר ילדים משנות ה-50. חוץ מזה חוק החזיר חוקק רק ב-66'- הרבה לפני שנולדתי. לא זוכר גם מאז ילדותי קיצוניות כזו. אני אדם חילוני ובהחלט צריך להגן על ערך החופש, אך בעיניי השנאה הקצינה מאוד בציבור, יש המון רעל באופן כללי.
גלית	גלית (לפני 11 חודשים) פאלפ - מה שיעלהר יעל סיכמה יפה את כוונתי. ולשאלתך או לפחות לתהיה שעלתה מדבריך - זה בגלל הכפיה. הרי אף אדם שפוי בדעתו לא יסתובב ביום כיפור עם פיתה בחוצות העיר או יכנס לרכבו ויסע וזאת בהתנדבות מלאה, כי אין חוק האוסר זאת אבל אנחנו מעדיפים להתחשב אחד בשני. מרגע שחוקקו את חוק החזיר או את חוק החמץ לצורך העניין זה נהיה עקרוני לא לציית לו ואני חושבת שהתאמות לילדים ( שדעתם כה רכה וחלושה) כמו שתיארת זאת נעשית רק במקומות חלשים שאינם בטוחים בדת/אידאולוגיה שלהם ולכן חוששים להתעמת עם קיום של משהו שונה. רוסיה הסובייטית עולה בדעתי אבל יש עוד.
Pulp_Fiction	Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים) זה בסדר, Yaelhar תודה על התשובה. שמתי לב לתופעה מעניינת: בעבר בתי הכנסת האשכנזיים הרגילים, העממיים היו מלאים, לא היה מחסור במתפללים.דוקא בשנים האחרונות הם מתרוקנים. מה זה אומר? שכנראה גם אם הייתה קיימת מגמה כללית של הדגשת המרכיב החילוני, הרי זה בגלל שהחלק הדתי מסורתי ממילא היה נוכח ברוב העם במידה ניכרת. איכשהו אנשים הסתדרו ביניהם ולא חשו בצורך לתקוע אחד לשני אצבע בעין. דוקא בימנו אני חש שיש גלישה לקיצוניות הזויה. כך שמצטייר שהשמרנות באה לידי ביטוי גם בחלק של שמירה על המסורת בדרך כזו או אחרת. בנוגע לספרות ילדים, אז נראה שאת צודקת, אם כי אני יודע שבכל הארצות נוהגים איכשהו להתאים את סיפורי הילדים להוויה המקומית אם יש מרכיבים שקשה לעכל לילדים באותה הארץ.
yaelhar	yaelhar (לפני 11 חודשים) Pulp_Fiction ארשה לעצמי לענות, למרות שלא פנית אלי. בתקופת ראשית המדינה היו שני תהליכים בולטים. האחד היה שלילה מוחלטת של "הגלות" והאדרת הקוממיות. זה נאמר עם המון פאתוס (מקימי המדינה האדירו, ברובם את התנהלות רוסיה, ושאבו את הפאתוס משם) התהליך השני היה חוסר מוחלט בדת כולל מסורתיות. אולי זה היה חלק מהתהליך הראשון, לא יודעת. כך שבשליטה על האתוס של המדינה, נמחקו הסממנים הלא רצויים והסממנים הרצויים בלטו בכתיבה, באיורים ובכלל בספרות שנכתבה לילדים. ספרות המבוגרים לא נפגעה מהתהליך הזה, נראה לי. הם הבינו את מה שמבינים היום - שלטת בחינוך הילדים, שלטת בנרטיב.
Pulp_Fiction	Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים) גלית, לא ירדתי לסוף דעתך ואני מתקשה לראות את הקשר בין הדברים. יש אלפי הבדלים בין סיפור לילדים שעבר התאמה לארץ כדי שיהיה פשוט לילדי ישראל להתחבר אליו(הרי לא עשו את זה עם ספרים של דיומא וטולסטוי, נכון?) לבין אידאולוגיות דתיות קיצוניות.
גלית	גלית (לפני 11 חודשים) כאמור " כור ההיתוך" בחלקו זה היה רעיון טוב , הביצוע לפעמים היה קיצוני. עצם דריסת העבר ה"גלותי" וההתכחשות לכל מה שאינו כמונו גם הופך אותך לעם לבדד ישכון. לא רק מסורתיים ועדות המזרח לא בהכרח מתחברים לקונרד זולל הבייקון אבל זה שתעלים אותו מהעין לא יגרום לו להעלם מהעולם.כמו שהשחרת פרצופים של נשים או מחיקתן מתצלומים רשמיים לא תעלים אותן מהקיום הציבורי ולא תמחק את ה"בעיה".
Pulp_Fiction	Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים) תודה Yelhar מעניין מה שאת אומרת. גלית - אני חושב שזה לא משנה אם אנשים ראו חזיר או כנסיות, השאלה היא האם הם רצו להנחיל את התרבות הזו לילדיהם כאן. זו הייתה תקופה שאנשים בהמוניהם עברתו את שמות המשפחה שלהם. זה היה זמן של בניית ההוויה העברית והישראליות שנגזרת מהיותה מדינה יהודית על כל המסורות שלה.ובנוסף גם נסיון לדבר לקהל כמה השיותר רחב, שזה כולל גם מסורתיים ועדות המזרח שבטח לא היו מתחברים לקונרד שחוגג סילבסטר ואוכל חזיר.
גלית	גלית (לפני 11 חודשים) מסכימה יעלהר פאלפ - אני לא בטוחה שזה נכון. מרגיש לי יותר כמו "הנחיה מלמעלה" ייש ור קו של ההוצאות עם מה שנראה להם שזה מה שהעם אוהב.( משהו בדומה להאבסתנו בתוכניות ריאלטי לרוב, כלומר לא שאנשים לא אוהבים את זה, אבל לא נעשה ניסיון אמיתי להעלות את הרמה, תמיד פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר).לא מדובר פה בוואגנר שיש לו טריגר מאד ברור , בסה"כ קוראים לילד קונרד. יש בעולם קונרדים ,אפילו בארץ, למה להפוך את זה לדני?(בעוד נגרו -קבלו זכה להשאיר את שמו המקורי). בשנות ה50 היו פה המון אנשים שעלו ממקומות אחרים יותר מצברים סביר להניח, הם ראו חזירים בחייהם. הם ראו אנשים אוכלים חזיר, הם ידעו מה זה חג מולד.
yaelhar	yaelhar (לפני 11 חודשים) תודה רבה, Pulp_Fiction הציבור בשנות החמישים בארץ היה בהחלט יותר שמרני אבל לגמרי פחות דתי. לפחות מהסיפורים מהמשפחה ומחברים של ההורים, רובם לא נרתעו מחזירים (על ארבע). בעיתונים אז לא התפרסמו מתכונים לא כשרים, אבל זו היתה תקופת הצנע, כך שמתכונים בעיתון נראו כך: "קחי שלוש פרוסות לחם, הוסיפי לזה כף סובין, קורט מלח, כף סוכר (אם יש) הוסיפי מים, ערבבי טוב וטגני במחבת. תקבלי מאכל מאד מזין ואהוב על ילדים"... המתכונים תמיד היו בלשון נקבה והיו מיועדים ברובם לילדים שאם לא רצו לאכול, סיפרו להם כמה הילדים בהודו רעבים.
Pulp_Fiction	Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים) מרתק. אני אוהב כשמפרסמים סקירות של ספרי ילדים. לדעתי בשנות ה-50 כלל הציבור בארץ היה שמרני יותר,לא רק הדתי. לכן חזיר וכו' צרם אז יותר. מה גם שבסוף ההוצאה צריכה למכור ספרים וחבל לאבד נתחים גדולים באוכלוסייה.
yaelhar	yaelhar (לפני 11 חודשים) תודה רבה, גלית. לא הייתי ברורה, סליחה. "גיור" ספרים זה פשע של מתרגמים, שבטוחים שמותר להם "לתקן" עבודתו של אחר ושמטרתם ראוייה. זה מאד מכעיס אותי. כיבוד רגשות הזולת, עליו הערתי, התייחס להסרת האיור של הקצב מהספר כדי שקוראים דתיים לא ייפגעו. לא ידעתי מה שמות הילדות במקור, פשוט הנחתי שזה לא לי ו אורה... כשמדברים על "ליברליזם" חייבים להתייחס לתקופתו. סביר מאד שבשנות הארבעים של המאה הקודמת גם ליברלים היו נדהמים אם היו נתקלים בזוג נשוי מאותו מין. סובלנות לדעות ולהתנהגויות שונות, מחייבת חשיפה לאותן דעות והתנהגויות. לכן אני מתקשה להבין קוראים המבקרים סופר שחי וכתב בתקופה קודמת, על זה שהוא מבטא גישה שונה משלנו היום.
גלית	גלית (לפני 11 חודשים) ואחרי שקראתי את התגובות... כמו שציינה נצחיה, מיכאל דק עשה פרוייקט תרגום של כל ספרי קסטנר לילדים - לפחות אלו שראו אור בעברית- ושם תוקנו כמה עיוותים גסים.( למה ג'וני טרוץ צריך להיות יונתן?) ככל שהיה ליברל בדעותיו - נאום המשבצות של פטרוזיליה והבקורת הנוקבת נגד הורים אלימים ומזניחים ונגד מדינאים שמשחקים במלחמות וחיי אדם ב 35 במאי - לא נראה לי שהיה פמיניסט. הוא שם דגש רציני על העובדה שאנטון מבשל אבל בבחינת "כי אין ברירה",אמא של לואיזה פצפונת היא פקאצ'ה עצלנית, האומנת מרשעת תככנית שנופלת קורבן לבחור יפיוף ,ואפילו המבשלת הגיבורה היא קצת אהבלה (ושמנה). אמא של לי ואורה עובדת כי אין לה ברירה . כי היא אשה לבדה עם בת. גם אמא של אמיל.אבל הצרות של שתיהן יסתיימו כשהסוף הטוב יגיע וינשאו לאיש. ועדיין הוא אחד החביבים עלי ואורה הכפולה הכי טוב בינהם לדעתי.
גלית	גלית (לפני 11 חודשים) לא חושבת שזה כיבוד רגישות של הזולת זה יותר גישת כור ההיתוך. כולם יהיו לפי הקו ה"נכון" שקבעה המפלגה.ברוח זו עברתו ויהדו ספרים רבים ,בכיתה המעופפת של קסטנר הצגת חג המולד הפכה להצגת חנוכה... בתרגומים ראשונים של האריה המכשפה וארון הבגדים סבא חג המולד ולא סנטה קלאוס מביא מתנות לילדי פיוונסי. בתרגום רביקוביץ לסנדל הזכוכית של אלינור פרז'ן ולמרי פופינס של פמלה טרברס השמות עיבריים למהדרין. אה כן כמובן "לי " ו "אורה" היו במקור בכלל "לוטכן". חוץ מהאידאולוגיה הציונית להקצין היה כמובן גם הקושי של רבים לראות ולשמוע גרמנית בשנים הללו.
yaelhar	yaelhar (לפני 11 חודשים) האמת היא שאי-העסקת-נשים-בהריון לא נבע מהחשש שהן יחסירו עבודה. זה נבע, כנראה, מתפיסת תפקיד האישה. על האישה היה לטפל בילדים. ולא יעלה על הדעת להעסיק אישה הרה. זה לא בא טוב בעין.
בת-יה	בת-יה (לפני 11 חודשים) yaelhar, תוך כדי קריאת התשובה שלך נזכרתי (כי יש לי לפעמים זיכרון כזה לכל השטויות שבעולם אבל לא לדברים חשובים) שהאמא היתה גרושה. אז פתחתי לבדוק ואכן בעמוד 50 זה רשום. ובכן, אם היא גרושה הרי שלא תהיה בהריון ואפשר להעסיק אותה. זה מה שאני זוכרת מכל ההסברים העלובים על העסקת נשים בעבר. את השאר צריכה לבדוק. בכל מקרה, תודה.
yaelhar	yaelhar (לפני 11 חודשים) תודה רבה, רויטל. מסכימה איתך. גם אני הופתעתי בקריאה הנוכחית של הספר, לא תמיד לטובה. אני מאד אוהבת את קסטנר ומוכנה לסלוח לו על הרבה. הנה הלכה לה העמדת פני האובייקטיביות.
yaelhar	yaelhar (לפני 11 חודשים) בת-יה נשים - עניות - עבדו תמיד לפרנסת המשפחה. התפקידים אותם תיארת הם תפקידים שאינם "נחשבים". האם בספר הזה היא עורכת תמונות בעיתון - תפקיד מכובד, לא יודעת אם כך במקור. לגבי מעמד בינוני, אני חושבת שהכללים בארה"ב אולי גם באירופה, היו כמו שתיארתי.
yaelhar	yaelhar (לפני 11 חודשים) תודה רבה, חני. זה נכון. פעם קראתי סיפור מאד מרשים, של דפנה די מוריאה, על חילופים של תאומים (במקרה ההוא סתם אנשים מאד דומים) הוא נקרא "שעיר לעזאזל" ואני זוכרת אותו היטב... גם הסיפור המרתק של מרטין גר עוסק בחילופי חיים, אם כי לא בהכרח דמיון פיזי.
yaelhar	yaelhar (לפני 11 חודשים) תודה רבה, נצחיה. לא נתקלתי במה שציטטת. יכול להיות שזה מהתרגום החדש? חשדתי שהשם אינו המקורי. אבל וויקי, ידידתי, לא אמרה דבר וגם אני לא...
yaelhar	yaelhar (לפני 11 חודשים) תודה רבה, וונדי פן. קסטנר הוא גם אחד מחביבי. (יש לי כמה אהובים במיוחד). גם אני מצאתי את "אל האבדון" מדכא. אבל יש לו עוד כמה למבוגרים "שלושה גברים בשלג", לדוגמה, שהוא אופטימי ומשתמש בהומור ממש כמו ספריו לילדים.
רויטל ק.	רויטל ק. (לפני 11 חודשים) קסטנר ודאי לא היה פמיניסט אבל הוא היה בן תקופתו וכתב נהדר, אז קשה שלא לסלוח. את אורה הכפולה לא יצא לי לקרוא שוב לאחרונה, אבל את פצפונת ואנטון כן והקריאה הזאת הפתיעה אותי. חשבתי שאני זוכרת אותו טוב, הסתבר שלא זכרתי כמה מקסימה פצפונת ולא כמה פולניה אמא של אנטון, בלתי נסבלת ממש. וגם לא כמה הכתיבה שלו לפעמים מסובכת בעיניים של ילדים בני ימינו, הומור מתוחכם ומפותל שמקשה על ילדים קטנים, קהל היעד של ספרים קצרים עם ניקוד. זה הופך אותו לספר קלאסי להקראה, למי שרוצה שילדיו יכירו ויהנו.
אפרתי	אפרתי (לפני 11 חודשים) בת יה, גם לי יש בערך 50 קלאסיקונים של ספרי ילדים ונוער, בקיצור, כל המקסימים. לקרוא אותם לוקח זמן קצר, אז אורה הכפולה ייקח לך ממש מעט זמן. אם הבעיה ערכית ואת פוחדת שלא תאהבי היום, עדיף שתימנעי.
בת-יה	בת-יה (לפני 11 חודשים) ספר חמוד. נמצא אצלי. בתחזוקה על המדף. אז עכשיו, לקרוא שוב או לא לקרוא. לא יודעת מה להחליט. אבל תודה על התזכורת. חוץ מזה נשים נשואות עבדו תמיד בכל מיני מקומות. גם באירופה וגם בארצות הברית וגם בארץ. זה היה עניין של מעמד וסוג העבודה. במשרדים ובמקומות יוקרתיים אחרים לא רצו להעסיק נשים נשואות, גם לא בעסקי הבידור מתוך החלטה שזה לא מכובד לאשה נשואה להופיע על במה, אבל בעסקים כמו: מכבסות, מפעלי תפירה, חקלאות ועוד הן עבדו בלי קשר למצבן המשפחתי. וגם בעבודות ניקיון. עבודות קשות ועם שכר נמוך מאוד. הפמניסטיות נלחמו על זכות עבודה לנשים נשואות גם במקומות "נחשבים" ומכאן כנראה הדעה שהן לא עבדו בשום מקום. אבל זה לא היה כך.
חני	חני (לפני 11 חודשים) יש כל כך הרבה גירסאות לסיפור של אותו דבר. אבל קסטנר יש כנראה רק אחד.
נצחיה	נצחיה (לפני 11 חודשים) לפי הספר ההצלחה של האמא חריגה בכל קנה מידה אין לי ציטוט מדויק אבל בזמן הטיול של האם והבת הוא כותב משהו כמו "ולא להאמין שהיא גם נראית צעירה וגם אמא וגם עובדת". והנתוח העמוק יותר אומר שאצל קסטנר יש שני סוגי נשים - המלאך, זו הדומה לאימו האהובה, והמכשפה. בנוגע לגיור - גם השם עצמו גויר, במקום לואיזה-לוטכן היא הפכה להיות ליאורה, ןהשם אורה הכפולה כל כך תפס שגם התרגום של מיכאל דק שהחזיר הרבה דברים למקורם לא שינה את השם. ספר נפלא
וונדי פן	וונדי פן (לפני 11 חודשים) קסטנר סופר הילדים האהוב עלי, ספר המבוגרים היחיד שלו שקראתי, אל האבדון, היה מדכא וכל כך לא קסטנרי כפי שחוויתי את קסטנר עד אותו רגע. ודווקא הספר המדכא הזה השלים לי את הפאזל בנוגע לדמותו של קסטנר ה"אופטימי". והאם יכול להיות שב - 1951 בלי חוקים ותקנות פשוט כיבדו את רגשות הזולת? נשמע נוסטלגי.