לא ניתנה הבטחה כפולה על אותה ארץ ל 2 עמים.
ספר שהשכיל אותי לגבי הסוגיה החשובה הזאת.
שריף אל חוסייני שהיה במו"מ עם הבריטים על עצמאות ושלטון על שטחים שבאותה העת היו בידי הטורקים,
נתחיל מזה שהוא לא ייצג את כלל הערבים ובפרט את אלו שבא"י.
הוא ייצג את ערבי החיז'אז וגם לא את כולם.
נמשיך בכך שהעניין הותנה בכך שהערבים ילחמו לצד הבריטים, ובפועל ברובם לחמו לטובת הטורקים.
בנוסף צרפת קיבלה מעמד מיוחד וזכויות יתר בא"י עוד מסוף המאה ה19.
במלחמת העולם יש ברית- מדינות ההסכמה. לכן דברים לא מוחלטים על פי רצונה של מדינה מסוימת, אלא על בסיס דיון עם בעלות הברית והסכמות
משותפות.
לפני הצהרת בלפור:
הייתה הצהרת קמבון שהיא ההצהרה הצרפתית בדבר תמיכה בהענקת א"י ליהודים בשביל בית לאומי. ולכן היא ההצהרה החשובה, תמוה מדוע דווקא הצהרת בלפור מפורסמת יותר.
אין הצהרת בלפור בלי הצהרת קמבון.
הבריטים לפני פרסום ההצהרה התייעצו וקיבלו את אישורם של הצרפתים. ובנוסף זה עבר דיונים עם האמריקאים ומדינות ההסכמה וגם כנראה היו צריכים לקבל מהן רוח חיובית.
לכן הצהרת בלפור הינה יותר מאשר בריטית, אלא צרפתית-בריטית-ומדינות נוספות.
והיהודים קיבלו ייפוי כוח לכן בפועל, גדול הרבה יותר, לא רק מהבריטים אלא מהצרפתים והבריטים והשותפות.
בהמשך מדינות נוספות הביעו תמיכה בעניין.
רוב ערבי א"י בין 1917 עד תחילת שנות ה 20 של אותה מאה נעו בין אדישות למפעל הציוני לתמיכה בו.
אגב הסופר אמר לי שהפרק הראשון בסדרת המנדט של ערוץ 1 הוא מסולף.
כתוב קולח.
מוצלח.