ביקורת ספרותית על ארמון הנייר מאת מירנדה קאולי הלר
ספר טוב

---

ספר בהחלט טוב ומאוד קריא. מאוד "אמריקני" - סיפור משפחתי מורכב, עם יותר מדי הורים ולוקח קצת זמן לדעת מי נגד מי, מי בדיוק האבא וכמה נישואים/גירושים יש לו ולאשתו/גרושתו. אבל זה לא העיקר בסיפור הזה. יש כאן סוד מורכב וקשה שנושאת עליה גיבורת הספר שמספרת עליו בגוף ראשון ומערכת יחסיה המורכבת עם משפחתה, אחותה, אחים חורגים, בני הזוג המתחלפים של האם ושל האב ובעיקר מול אהבת ילדות - נער שבינתיים בגר ואשר הוא שותף לסוד הקשה - שפוגשת אותה פעם נוספת ומעמתת אותה מול אהבת חייה - בעלה וילדיה. כל זאת באווירה של חוף הילדות ו"ארמון הנייר" - בית החוף המשפחתי שם מבלה המשפחה חופשות רבות. קראתי אותו בעת מחלה שריתקה אותי לבית ואפשרה לי לסיים אותו בתנופה אחת במשך כמה ימים. היה לי בהתחלה קשה להיתפס אליו, אבל עם המשך הקריאה זה הפך להיות מעין סיפור מתח ושל מעין "הצטרפות" להתלבטויות שלה ואפילו "לתפוס צד" - זה אומר מבחינתי שהסיפור הוא טוב - לא נשארתי אדיש אליו - ההיפך. יחד עם זאת עדיין נשאר בי שמץ קטן של תחושת קיטש.

» ביקורות נוספות של רוני
» ביקורות נוספות על ארמון הנייר