סיפור אוטוביוגרפי של המחברת ומשפחתה. ההיסטוריה המשפחתית של מדיירי כפי שהיא ראתה אותה ושמעה מבני משפחתה. מדובר על התקופה שמלפני מלחה"ע ה-1 ועד שנות השישים של המאה הקודמת. מדיירי מספרת את סיפורם האטוביוגרפי של מליוני אנשים בני התקופה שחוו מלחמות, גלות, הגירה ונדודים. זו הסיבה המרכזית שהספר הצליח במקומות רבים בעולם, רגש ההזדהות איתו גבוה.

מבחינה ספרותית לא הייתי מחשיב אותו לטוב, הוא מכיל המון דמויות רובן בני משפחתה של מדיירי מדרגות שונות, אבל אף דמות לא זוכה לתאור וניתוח מעמיק, לרוב מתואר השם והשייכות המשפחתית שלו ופסקה או שניים על כיצד הוא נראה בעינייה של המחברת. הכתיבה מאוד פשוטה וישירה, אבל מאוד תזזיתית, כל עמוד או שניים זה פרק, כל פרק משנה נושא, תקופה ומקום, כך שדי נהיה סלט מכל המידע.

סיפור חוויותיה של מדיירי עם בני משפחתה בתקופה פותח צוהר לעולם מעניין, מדיירי גדלה בעיירה פיומה בצפון איטליה, במהלך מלחה"ע ה-2 ואחריה העיירה עברה לידיים קרואטיות, והחיים של משפחות איטלקיות תחת שלטון קרואטי משתנים לרעה. משפחתה של מדיירי עוזבת את פיומה ועוברת לטרייסטה, עיר של פליטים על חוף הים (ממנה גם עלו ספינות מעפילים ארצה באותה התקופה).
ספר בסדר אם לא מפתחים ציפיות רבות.