ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 25 במאי, 2024
ע"י מִשְׁאלת לֵב
ע"י מִשְׁאלת לֵב
כי סינדרלה היא האגדות כולן, כי אין אחת באגדות אשר תדמה לה.
אבל מה אם סינדרלה היא ילדה יהודייה יתומה, והיא בכלל לא רוצה להיות מלכה? מה אם היא לא רוצה להינשא למלך? האם אפשר לקרוא למהפך הדרמטי הזה בחייה "סיפור סינדרלה"?
בגיל תשע הדסה נחטפת לארמון כשהיא צורחת ובועטת. כמו כל ילדה יפה בממלכת פרס שהניחו עליה פקידי המלך את עיניהם הטורפות, היא מוצאת את עצמה מובלת לבית הנשים בארמון, שם תלמד לרכוב על סוסים ולירות בחץ וקשת, לנגן בנבל ובחליל ולדקלם בעל פה את הסיפורים המכוננים של הדת הזורואסטרית. הדסה תעשה כמיטב יכולתה כדי להיכשל בכל השיעורים; היא תקפיד מאוד שלא לבלוט, לא למצוא חן, לא למשוך תשומת לב - רק שלא יראו בה מישהי שראויה לבוא לפני המלך.
כמו בסיפור סינדרלה, הדסה מוכרחה להסתיר את זהותה: מאז שהוריה נרצחו בטבח אכזרי ביהודי שושן, היא אימצה שם בבלי, אִשתר, אלת האהבה והפריון המזוהה עם צמח ההדס.
תקווה אחת עקשנית שומרת עליה מתהומות הפחד והייאוש: האמונה שבן דודהּ מרדוּכא, שבו היא מאוהבת כל חייה, יבריח ויציל אותה. אבל שלא כמו בסיפור סינדרלה, אותה לא יציל שום נסיך.
***
העיבוד הזה לסיפור מגילת אסתר הוא מעין "משחקי הכס" גרסת השושלת האח'מנית. הוא עוקב אחר שלוש דמויות שבכל אחד מהם יש מן הסינדרליוּת: אִשתר (אסתר), שהתייתמה מהוריה האהובים והפכה לשבויה בארמון מפואר; חוורנה, ילד עני מירושלים שהפך מקורב למלכה; ובוגאיוס, נוכרי שהגיע לשושן מרושש וכמעט גווע ברעב, אך בדרך עקלקלה הצליח לטפס את דרכו לתפקיד משנה למלך (אתם מכירים אותו בשם המן, הגרסה העברית לכינויו הפרסי ווהוּ־מַנַה).
לכאורה מדובר באחד מסיפורי המקרא הידועים ביותר; אבל היצירה הזו מצליחה להיות מותחת, בלתי צפויה ומתוחכמת לאין שיעור. הפוליטיקה, התככים והמזימות אמנם הזכירו לי את משחקי הכס, אבל בדמויות יש משהו אפילו יותר טוב, משהו רובין הוֹבּי: הן עגולות, מעניינות ומעוררות הזדהות (אפילו המן נפלא!) וכולן עוברות התפתחות אנושית מרתקת.
השפה היא מלאכת מחשבת, גבוהה ומהודקת, זרועה במילים ששאלה העברית מהפרסית ומופיעות במגילת אסתר ("דת", "פתגם") אך במשמעותן המקורית, כמו במגילה. ומהבחינה הזו קשה להשוות אותו ליצירות אחרות שאני מכירה: אפשר לראות בו אבן פינה לז'אנר אחר וייחודי. כמו שבילדותי "חוד הכישור" ו"אלה המכושפת" עוררו בי חשק עז לקרוא (או לכתוב!) גרסאות מחודשת לאגדות ומעשיות נוספות, "המלכה" מעורר בי חשק לסיפורים מקראיים נוספים באותו סגנון.
בלעתי אותו בשלושה ימים בפה פעור, וכל כך שמחתי לגלות שזה רק הספר הראשון במה שיהיה טרילוגיה שלמה. אני מחכה בכיליון עיניים לספר הבא.
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Daniela.G.Traub
(לפני שנה ו-3 חודשים)
מרלין האדומה לא מתאים לYA
סליחה שנדחפת לשיחה. במרלין יש אלימות מינית ופיזית שלא מתאימה כלל לנוער. מה גם שסיפור ההתבגרות מדבר על התבגרות פנימית של מרלין על מערכת יחסים אביוסיבית בו היא נמצאת כהקבלה גם ליציאה של ישראל מחורבן לתקומה לאחר הכיבוש האיראני את ישראל. מקווה שזה בסדר שנכנסתי לשיחה שלכן
|
|
|
שין שין
(לפני שנה ו-3 חודשים)
המלצה מסקרנת ביותר. תודה
|
|
|
אורב באור יום
(לפני שנה ו-3 חודשים)
אני רק המלצות בע"מ :)
אבל זה מה שהבנתי.
לגבי מרלין, לפי טראוב זה יותר סביב החלמה וטראומה וחלק גדול מהסיפור נסוב על היחסים הרעילים של הגיבורה מרלין (המופיעה על הכריכה) שהיא אישה בוגרת לכל דבר ועניין עם המאהב לשעבר שלה שמנהיג את המחתרת הישראלית וההיקרעות בין לעשות טוב לבין להיות מעורבת איתו שוב. לא הייתי מסווג את זה כYA (למרות שכל המשולשים הרומנטיים ותפישת הזוגיות בז'אנר זה משהו שאני הייתי מעדיף להתרחק אלפי מגילות אסתר ממנו). |
|
|
מִשְׁאלת לֵב
(לפני שנה ו-3 חודשים)
באמת??
עכשיו אתה עושה לי חשק לקרוא את "אשתר". אני גם ככה קרובה להיכנע לכריכה היפהפייה הזו.
ב'עברית' "מרלין האדומה" נמצא תחת קטדוריית מד"ב ופנטזיה, רפרפתי על התקציר וראיתי משהו על סיפור התבגרות, וגם שם הכריכה נותנת וייב חזק של YA. זה גם נורא קצר... בעצם לא יודעת למה אני מקשרת בין אורך לז'אנר. זה לא YA? |
|
|
אורב באור יום
(לפני שנה ו-3 חודשים)
לא טענתי אחרת.
מה שמשותף לכולם זה העיסוק באירן ובתרבות הפרסית. עד כמה שאני יודע ב"אשתר" היא גם משחקת שם עם מונחים שאולים מהלשון, אבל זה לא מעמיק באותה מידה והשימוש יותר ליברלי, ובכללי זה יותר re-imagining של פרס מהאגדות. צריך לקחת את מה שאני כותב בעירבון מוגבל כי זה רק מה שקראתי מביקורות של אחרים. זה בהחלט בקטגוריית YA.
אבל מרלין? למה זה? חידשת לי לגבי אשכולי, לעזאזל עם כל השמות היוניסקס האלה לאחרונה, מה בנאדם כבר רוצה, קצת בהירות? :( |
|
|
מִשְׁאלת לֵב
(לפני שנה ו-3 חודשים)
נשמע שהספרים שהזכרת תוקפים את הנושא מכיוונים מאוד שונים,
בז'אנרים מאוד שונים. "המלכה" הוא תוצר של ממחקר היסטורי מבוסס ארכיאולוגיה, מומחיות בפילולוגיה ובלשנות פרסית, אפילו מידה מסוימת של בלשנות עברית שמתבטאת בדיוק הלשוני של הסיפור עצמו (כל זה חלקה של תמר עילם גינדין אני מניחה, מומחית לבלשנות פרסית ולאיראן), ביחד עם דמיון וחירות אמנותית בעיצוב עלילה ודמויות מעניינות שאפשר להזדהות איתן, למרות שיש בהן איכות מקראית שקשה לשים עליה את האצבע. ממש שער לתקופה אחרת.
"אשתר" (האמת ששמעתי עליו, הכריכה היפהפייה בהחלט מושכת את העין) ו"מרלין האדומה" נראים כמו ספרי פנטזיה בקטגוריית YA. קשה לי לשים אותם על אותו מדף. והאמת שמעיין אשכולי הוא סופר :) |
|
|
אורב באור יום
(לפני שנה ו-3 חודשים)
משאלה - אין לי המלצות אישית מאחר ולא קראתי אף אחד מהם. אבל הנה:
אשתר / גל אלגר - פנטזיה/דיסטופיה על מלא עם מאפיינים פסיכודליים, שלפי השם מתכתב גם עם סיפורה של אסתר (נכנס לקטגוריית אם היה לי שקל על כל פעם שזה קרה, אז היו לי שני שקלים אם להחשיב את הספר שביקרת. שזה לא הרבה, אבל מוזר)
מרלין האדומה / דניאלה טראוב - דיסטופיה/מותחן ריגול בו אירן השתלטה על ישראל וסוכנת חשאית יוצאת בה למשימה תחת כיסוי. מעניין גם שבכל המקרים הנ"ל מדובר בסופרות. |
|
|
מִשְׁאלת לֵב
(לפני שנה ו-3 חודשים)
אתל - משהו ברוח של הדיבורים על "נכתב באדום"
מזכיר לי את ההייפ שהיה סביב "עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי", מה שגורם לי לברוח כמו מאש... אז טוב (ולא מפתיע) לשמוע קונטרה שמאזנת את זה.
אני מקווה שלא הגזמתי עם הבילד-אפ - הבנתי מאחת הסקירות שלך שרובין הוב בשבילך היא בערך מה שרולינג בשבילי. אבל אני חושבת שתהני :) |
|
|
מִשְׁאלת לֵב
(לפני שנה ו-3 חודשים)
אורב באור היום -
לא שמתי לב, אני אשמח להמלצות! יש לי חיבה גדולה לנושא :)
|
|
|
אתל
(לפני שנה ו-3 חודשים)
זה יפה בעיני שיש פריחה של ספרים שעוסקים ביהודים בפרס.
שמתי עין על הספר הזה. החשש היחיד שלי הוא שבפעם האחרונה שהובטח לי ספר עם דמויות "רובין הוביות" התאכזבתי קשות (זה היה הספר "נכתב באדום" וכולם עפו עליו ועל הדמויות שלו). אבל ההמלצה שלך די משכנעת אז אני אנסה :) |
|
|
אורב באור יום
(לפני שנה ו-3 חודשים)
יש ממש רנסאנס בכל מה שקשור לפרס.
זו בערך היצירה השלישית שעוסקת ביחסי יהודים/ישראל עם פרס. זו לפי הביקורת לוקחת את זווית הרומן ההיסטורי. כנראה רוח הזמנים?
|
17 הקוראים שאהבו את הביקורת
