ביקורת ספרותית על שמואל - בקודש חזיתיך מאת בנימין לאו
ספר בסדר

---

שמואל – הדחה באמצע הקדנציה

דמותו של שמואל הנביא מרתקת, הוא חי בסוף תקופת השופטים, שהתאפיינה בכשל מוסרי, ובחוסר היכולת של העם להתמודד מול אויביו החיצוניים, בעיקר הפלשתים. העם דרש ביטוחן, ובקש משמואל מנהיג-מלך שעשוי למלא דרישה זאת, ולצורך כך להעניק לו סמכויות מרובות, העיקר שיחזיר את הביטחון האישי והגאווה הלאומית.

מה לעשות, ששמואל, הנביא שהיה קודם לכול איש רוח, התנגד לגישה הזאת, ונשא את נאומו המפורסם בפני העם, חוק המלך- או מה מאפיין את השליט הסמכותי ומהו מחיר שלטונו, שאין בו מגבלות (איזונים ובלמים), העם ישרת את שגיוונתיו של המלך במיסים כבדים, ואף בעבדות – עבודות שירות, להם הוא יגויס מעת לעת. ולמרות הנאום הזה העם עדיין דרש מלך.

שמואל, היה מנהיג דתי חיובי, וגם שופט טוב, אך זה לא הספיק לעם, ולכן שמואל בקש למנות, מלך שכפוף לנביא, אישיות חלשה שאומנם תהיה בעלת יכולת צבאית מרשימה, ובעלת כריזמה, אדם הגבוהה פזית מעמו, אך מאוד ביישן שנחבא אל הכלים, ותלוי בדמות אבהית. לבטח נפל לכם האסימון שלצורך כך הוא גייס את שאול האנונימי, שבסך הכול חפש את האתונות של אבא, ומצא מלוכה. זה לא אני, זה אלוהים, טען שמואל, בשעה שהעם העלה תהייה, מה ההיגיון בבחירת מנהיג הפוחד מהצל של עצמו?

מכאן מתחילה, מסכת מאבקי כוח, בין שאול שמבין את המושג מלך באופן שונה מהאופן בו שמואל, רואה זאת, כמו העובדה ששאול פיטר את שמואל מתפקידו כשופט. שמואל, הגיב בכך שירד לחייו של שאול, שבשלב מסוים מתחרפן ומפסיק לישון בלילות והתחיל לרדוף אחרי אויבים אמיתיים ומדומים, כמו מרדפו האובססיבי את דוד, או גם את נביאי נוב, אותם הוא רצח באכזריות, מעשה המעיד ששאול יצא מכליו.

תיאורי הקונפליקט נראה כקפריזה אישית, או גם כתיאורים המשרתים את הפוליטיקה של סופרי דוד, שמטרתם להשחיר את דמותו של שאול, בכדי לציין את העובדה, שבחירתו הייתה טעות ובחירת דוד, הייתה התיקון לכך.

אם נצלול לעקרונות הפוליטיים והמדינאיים של הטקסט, נוכל להבין שיש יסוד מדיני ומוסרי בדרישתו של שמואל להגביל את כוחו של המלך, ככזה המשרת קודם את עמו ולא את עצמו, מודל שהתנ"ך אימץ אל קירבו. ולכן שמואל, הוא דמות מרתקת, והמאבקים שלו עם שאול אף הם מרתקים – תערובת של אידאולוגיה עם אגו אישי מלא יצרים.
אחד הספרים, עוסק בדמותו של שמואל, הוא שמואל בקודש חזיתיך של בני לאו. אז מה אני אומר על הספר?

בנימין לאו, בספרו, רואה בשמואל מנהיג רוחני שחולל שתי מהפכות, האחת היא המפגש האינטימי של המאמין עם אלוהיו, יסוד שבהמשך יהפוך למצווה המרכזית ביהדות – התפילה. המהפכה השנייה, היא המעבר של החברה הישראלית, ממבנה שבטי עם קשרים רופפים בין השבטים, לממלכה ישראלית מאוחדת שבראשה עמד מלך, את יסוד עקרונות המלוכה האידאלית, ביסס שמואל, ברעיון כפיפותו של המלך לאלוהי ישראל, ובכך מדובר במלך שעריצותו הייתה אמורה להיות מוגבלת.

כתיבתו של לאו קולחת ומעניינת, אך חסרונו של הספר בשילוב שהוא מנסה להעמיד, מצד אחד ספר לימודי, ומצד שני הספר בחלקו כתוב כרומן, חלק בו מדגשת אהבתו של שמואל לשאול, שבהמשך הפכה לשנאה אובססיבית לשאול. מדוע זה קרה? אני סבור שלאו, לא נותן לכך תשובה ברורה, כמו בנושאים נוספים.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על שמואל - בקודש חזיתיך