ביקורת ספרותית על ג'נטלמנים ושחקנים מאת ג'ואן האריס
ספר טוב

---

קרה לי פעם שנסעתי שעה וחצי ללוות מישהי בפרוצדורה רפואית, וכשהגעתי הסתבר שבעצם יש עוד כמה שעות לחכות ואולי היא כבר תסתדר בלעדיי, ובבת אחת נגמר לי האויר וחזרתי לאוטו ואמרתי לעצמי- הסיפור הזה לא עליה, הוא עליי.

במהלך הספר יש עלילה יפה ומורכבת, המתנהלת בעבר ובהווה במקביל. אנחנו למדים על העבר ומתקדמים בעלילה המתרחשת בהווה. ככל שהעלילה מתקדמת, המתח הופך להיות מוחשי. זה ספר מתח עלילתי, אם לא הבהרתי את זה מספיק טוב. הדמויות טובות, הכתיבה מעולה. ובסוף יש סוויץ' שהופך הכל, אבל-- הסיפור לא נקרא אחר כך המסוף להתחלה, כלומר אם קוראים אחר כך מההתחלה שוב, העלילה לא מסתדרת מחדש לפי הגילוי.

והספר הזה באמת הוא לא על אף אחת מהדמויות, הוא על המספר. בספר הזה הגיבור מתכנן ומוציא לפועל תוכנית פעולה זדונית שתכנן שנים רבות, ובה הוא שואף למוטט מוסד עתיק. אבל מה מתברר בסוף הספר? שכל הסיפור הזה הוא לא על המוסד הזה אלא עליו. זה קורה. אדם שואף כל חייו למשהו שיקרה בחוץ, הוא חושב שהמשהו הזה ישנה את ההרגשה שלו, ישנה את חייו לטובה, ויגרום לאנשים בחוץ להעריך אותו יותר. אבל בסוף הוא מגלה שהוא חוזר לנקודת ההתחלה, בה הוא עומד מול עצמו, מול עצמו בלבד.
מעורר מחשבה על מהות הפעולות של כל אחד בעולם, ומהות ההשפעה על אנשים אחרים.

קריאה מהנה!

» ביקורות נוספות של מוריה
» ביקורות נוספות על ג'נטלמנים ושחקנים