הביקורת מכילה ספויילרים
לא כל כך יודעת איך לתאר את ההתרשמות שלי מהספר. מאוד נהניתי מהסיפור, הוא כתוב היטב. יש כאן סיפור על מעין רובין הוד מודרנית שעל הדרך מצליחה לחיות חיים טובים בהחלט על חשבונם של הגברים שהיא שמה לעצמה למטרה. הסיפור מסופר לסירוגין מעיניה של קאט- עיתונאית שמנסה לכתוב את הסיפור הגדול בכדי לרפא את עברה ומג- נוכלת. דרכיהן נפגשות ומערכת היחסים ביניהן מתבססת בעיקר על שקרים, אבל כנראה שלא רק.
ובסוף גם יש קריצה לספרה הקודם של קלארק "הטיסה האחרונה". וגם כאן, כמו ב"טיסה האחרונה" אין דמויות חיוביות של גברים, אבל הנשים לעומת זאת הן חזקות וברגע שהן מגלות את הכוח שבהן הן טורפות את העולם.
אז כאמור נהניתי מהסיפור, הוא זרם, המשכתי לקרוא עוד ועוד והפכתי דפים (אפילו יותר מהטיסה האחרונה), ועל כן 4 כוכבים. אבל בכל זאת משהו הפריע לי, גם בספר הזה וגם בקודם. לא מצליחה לשים על זה בדיוק את האצבע: הסגנון? השפה? ואולי זה בכלל התרגום? אז כן קראתי סיפור טוב, אבל לא הייתי חלק ממנו, לא חייתי אותו. לפני הספר הזה קראתי רומן מעולה ממש בדנית (כחלק מהקורס שאני עושה עכשיו). הרומן למבוגרים הראשון שקראתי בדנית (560 עמודים, לא פחות!) בעמודים הראשונים היה לי קשה, אבל שכחתי כל כך מהר מהקושי בשפה כי נשאבתי לתוך הספר כל כך מהר. הייתי חלק מהדמויות- הלכתי איתן ברחובות, חייתי איתן את החיים. וכאן זה לא קרה, לא הייתי חלק. קראתי סיפור טוב, כמו כתבה בעיתון, אבל לא מעבר. אולי זה הסגנון? היה חסר לי התבלין הזה שיהפוך את הסיפור לאישי יותר.
אז 4 כוכבים על סיפור טוב.


















