ביקורת ספרותית על שירת הציפור מאת סבסטיאן פוקס

---

אכתוב ביקורת שמכילה מעט ספוילרים, אז חשבו פעמיים אם לקרוא אותה.

הספר מכיל שני סיפורי מסגרת וסיפור מרכזי. שני סיפורי המסגרת הם מעין סיפור ראי:
הראשון - גברבר צעיר מגיע מאנגליה לצרפת, מתארח אצל זוג נשוי ומנהל רומן עם המארחת.
השני - אישה באנגליה שמתעניינת בסיפורו של סבא (כן, ההוא...) מנהלת רומן עם גבר נשוי.
אה כן - ושניהם עובדים ביצור בגדים. למה? כדי שנשים לב כזה זה דומה...
אז מה הקטע של שני סיפורי המסגרת הללו? אין לי מושג, אבל הם לא תורמים לעלילה של הספר והם סתם נמרחים יותר מדי. ולא בקטע טוב.
וחבל.
כי סיפור הלב הוא טוב.
הוא מספר על אותו גברבר/סבא - כמה שנים לפני/אחרי אותו רומן מסיפור המסגרת, בזמן מלחמת העולם הראשונה.
הוא קצין זוטר בחיל רגלים. חברו הטוב - קצין זוטר בחיל הכורים.
ומסתבר שהיה חיל שכל תפקידו היה לחפור מינהרות אל מתחת לקווי האויב ולפוצץ אותם (סליחה מכל החמאסניקים, אבל מסתבר שזו איננה ההמצאה שלכם... בעצם יש סצנה כזו גם בסרט שר הטבעות. ודומני שגם אצל יוספוס...)
תיאורי המלחמה עצמה מעניינים, אם כי לא מספיק חיים לדעתי, כך שקשה להיכנס אליהם. אבל הם מעניינים.
הגיבור עצמו הוא דמות די מעפנה שלא מצאתי מה לאהוב אצלה (או לשנוא). סתם אחד.
ספר חביב, אבל ממש לא מצדיק את שלל הקומפלימנטים ששפכו עליו -
בעיקר על הכריכה שלו.

אם אתם מכירים ספרים טובים על מלחמת העולם הראשונה - מוזמנים להציע.
ולמי שיחליט לקרוא - גם בסדר. לא בזבוז זמן בכלל.

» ביקורות נוספות של מר @
» ביקורות נוספות על שירת הציפור