ביקורת ספרותית על לפני שתלך מאת קלייר סווטמן
ספר מעולה

---

הספר הזה נח לו על מדף ראשי בספרייה, קראתי את התקציר אשר עורר את סקרנותי וגרם לי לבחור לקחת אותו.
בשלב מסוים במהלך הקריאה, הבנתי שבעצם אני זה שהייתי מדף ראשי בספרייה, והספר הזה הוא שבחר בי ולא אני אותו.


את הספר הזה קראתי בתקופה של עוד משבר בזוגיות וקצר בתקשורת, שגרם לי לרצות להתנתק ולהירגע.
בצירוף מקרים מדהים, הספר הזה הוא על זוגיות בין בחור בשם אד ובחורה בשם זואי, הם מאוהבים ובלתי נפרדים, אבל הם נתקלים בכל מני בעיות בחייהם, כמו בעיות פוריות למשל, שמרחיקות אותם אחד מהשנייה ויוצרים ביניהם ריבים. יום אחד, אד קם לעבודה אבל זואי עצבנית עליו ולא אומרת לו שלום ופשוט נותנת לו ללכת לדרכו. כעבור זמן מה, היא מתבשרת שהוא עבר תאונת דרכים ומת.

אם רק הייתה מעכבת אותו קצת, חושבת זואי, אולי זה לא היה קורה. היא גם חושבת, למה נתתי לו לנסוע באופניים, אמצעי תחבורה שמסכן אותו בכביש?

באותו יום מרוב עצב וכעס זואי מפילה את עצביה על הגינה שלהם. היום הוא יום גשם וזואי מחליקה על הרצפה ונופלת ומאבדת את הכרתה. כעבור זמן מה היא מתעוררת, ומגלה - היא הגיעה 20 שנה אחורה. היום שבו היא הכירה לראשונה את אד.

בכל פרק בספר, היא מתעוררת ביום כלשהו, תקופה מסוימת בעברה, וכשהיום נגמר אז היא חשה עייפות, הולכת לישון ומתעוררת ביום אחר. כל יום שאליו היא מתעוררת, הוא יום חשוב וזכור בחייה, יום שבו קרו בינה לבין אד דברים. היא מרגישה שהדבר נועד לה כדי לנסות לשנות משהו במה שקרה בינה לבין אד, כל יום והסיטואציה שלו, וזאת במטרה שבסופו של דבר, כשהיא תתעורר ביום שבו מת, היא תצליח למנוע את המוות שלו.

הספר מאוד אמריקאי באופיו, אף על פי שכתבה אותו בכלל בריטית. מן אווירה של ספר טינייג'ארי קצת לבנות על אהבה ורומנטיקה וקיטש. ולמרות הכל, הוא הצליח לגעת בי. הוא מתאר אהבה כל כך חזקה, למרות הריבים והבעיות, אהבה שהגיבורה הראשית מנסה להציל, באמצעות הניסיון לפתור בעיות ולהבין: איפה היא טעתה? מה הייתה יכולה לעשות אחרת? כל דבר, על מנת להציל את הקשר, ויחד איתו את חייו של בן זוגה. כמהתי לאהבה כזו, וחשבתי על שלי, והאם ניתן להציל משהו ממנה. הוא גרם לי לתהות אילו דברים יכולתי לעשות ולשנות אם רק הייתה ניתנת לי האפשרות לחזור בזמן, אם רק הייתי יודע מה עלול לקרות ביום מסוים, ולהצליח למנוע אותו או לשנות אותו.

לא אחשוף ספויילרים, אבל הסוף חזק ומרגש ביותר. התחברתי לדמות הראשית. כאבתי את כאבה. שמחתי את שמחתה. קיוויתי את תקוותה.
עם כל ההרגשה שלי שזה ספר לא איכותי ועמוק במיוחד עם מבנה יחסית קיטשי, מאוד אהבתי אותו, ולא רק בגלל הגימיק הנחמד, אלא כי הוא פשוט נוגע. ואחת על כמה וכמה בתקופה הנוכחית שאותה אני עובר.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על לפני שתלך