הביקורת חושפת פרט חשוב מאוד מתוך העלילה.
כתיבה פשוטה, ישירה וחדה. גם הגיבורה ומעשיה הם חדים וישירים, בלי התפלפלויות. הגיבורה, אידי, נשואה לאלון. אביה של אידי מאובחן עם אלצהיימר ומצבו מתדרדר במהירות. כשהוא כבר לא מזכיר בדבר את האיש שהיה, וזקוק להשגחה מתמדת, אידי מחליטה להרוג אותו. היא עושה זאת מהר וללא היסוסים. לאחר מכן היא ובעלה עוברים לאוסטרליה במסגרת העבודה שלו (לפני כן חיו בארה"ב). אידי צריכה להתמודד עם המחשבות והספקות בנוגע למה שעשתה, בנוגע לסוד שעכשיו היא נושאת בקרבה ומפריד בינה ובין העולם (כולל בעלה, מה שמעורר בעיות בקשר שלהם).
הספר קולח מאוד, מעניין ושנון. הוא לא מתיימר להיות יצירת מופת אלא פשוט סיפור טוב, על אישה שעשתה משהו יוצא דופן. בתוך הספר עלתה השאלה, גם בקרב הגיבורה אבל בעיקר אצלי כקורא, האם אפשר היה לצפות מראש שאידי תעשה משהו כזה? היא אומרת על עצמה שתמיד תוארה כפרגמטית ורציונלית יותר מכולם, כזאת שעושה מה שהיא רוצה ומוצאת לנכון, לא הולכת עם העדר. יש כל מיני דוגמאות לכך בספר, ואפשר לומר שהרצח של אביה הוא עוד מעשה בשרשרת, קיצוני ככל שיהיה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
