שמחה לכתוב ביקורת ראשונה לספר מעולה, שנכתב בימים אלה 50 שנים אחרי המלחמה ההיא מלחמת יום הכיפורים 1973.
למרות המצב, ולמרות שאני תושבת באר-שבע שחטפה מעט מכל המלחמה הזו, וגם למרות שהטיסה המוזלת בוטלה החלטתי למרות הכל למצוא טיסה אחרת באל על במחיר שפוי ולהיות בשנה האזרחית החדשה ברומא, כמו שתכננתי. התכנון היה שאני והבן ה"קטן שלי" בן 29, לטוס יחד. בהתחלה חשבתי שאין מצב שניסע, אבל אז החלו חטופים לחזור והמצב נראה יותר אופטימי אז מצאתי אופציה לטיסה אחרת...
בין ההטבות שיש לי בכרטיס הויזה כאל, זה ספר מתנה בנתב"ג בסטימצקי, כשהגענו התחלנו לחפש יחד אבל שום דבר לא תפס את שנינו, אני כבר ראיתי את הספר הזה שרשום לי לקניה, אז ברגע שהיה רק בחירה שלי לא היססתי ולקחתי אותו. כמובן שבלילות התחלתי לקרוא ולמרות שהוא ספרון עמודים נשארו גם לקריאה בבית....
הספר מספר ב-2 קולות את הקורה בימים הראשונים של המלחמה כולל הצליחה שעשו המצרים. החייל הישראלי עודד ירון שמר על היומן של סייד בסטוויסי מטנטא, סייד היה חייל מלומד שסיים אוניברסיטה והיה כשרוני בציור/איורים. הוא תיאר את החיים שלהם, הוא כתב בערבית גבוהה ותיאר את חבריו לפלוגה וצייר אותם בצורה מאוד מדויקת, התיאורים של מקום מגוריהם, שם מלא והגיל שלהם כולל יום וחודש.
לעומתו מנגד כתב עודד יומן משלו על איך שהוא מרגיש לאותה התקופה, ואז אחרי 4 עשורים החליט שהגיע הזמן לפרסם, יצר קשר וג'קי חוגי, לקח על עצמו את מלאכת תפירת 2 הסיפןרים אחד בשני.
התנאי היחיד של עודד היה שלא ימסור את היומן לאף גורם מלבד המשפחה...
עודד לא ידע מה קרה לסייד אם שרד את המלחמה או שלא, ואיך הכל התגלגל...
אני לא אעשה ספויילר, ואגיד תקראו ספר מעולה. חמישה כוכבים זה מעט מידיי. ספר בכריכה קשה, (אישית מעדיפה רכה - פחות כבדים), זה יותר ספרון, אבל מעולה.
ממש מיוחד במיוחד בימים אלו. והלוואי שהבשורות שלנו יהיו יותר טובות, וששנת 2024 תהיה שנה יותר טובה מ 2023. תקראו.

















