ביקורת ספרותית על הלחם האבוד מאת אדית ברוק
ספר טוב

---

הסופרת האיטלקייה־יהודייה המצליחה אדית ברוק נוסקת על כנפי הזיכרון ומגוללת את סיפור חייה המרתק כילדה יחפה ביערות הונגריה, כאסירה בשישה מחנות ריכוז והשמדה של הנאצים, כשורדת וכעולה חדשה בישראל, שתוהה היכן לטעת שורש. בשפה קולחת וחשופה מתארת ברוק את חוויותיה כילדה, כנערה וכאישה, בתקופה הכי סוערת בהיסטוריה.

כשמאחוריה חיים חרוכים ולפניה מערבולת רגשית, העולם נראה לה זר ומנוכר והיא מנסה למצוא בו את מקומה. לאחר ניסיון לחיות בישראל היא נעה ונדה עם להקת רקדנים פליטים, מגיעה לאיטליה ופוגשת באהובה המשורר והבמאי נלו ריסי.

חייה של ברוק העניקו לה תובנות מהותיות לגבי טיבן של גזענות ואהבת האחר. ה"מכתב לאלוהים" שמופיע בספרה ריגש המוני קוראים ברחבי העולם, בהם האפיפיור פרנציסקוס, שהגיע עד לביתה שברומא כדי לחלוק איתה את התרשמותו. במכתב היא מציגה ללא כחל ושרק את היסוסיה, ספקותיה ותקוותיה, וגם את התשוקה שלא שככה בחלוף השנים להנחיל לדור הבא פיסת היסטוריה מן המאה העשרים על מנת שתסופר שוב ושוב ולא תישכח. (מתוך אתר e-vrit)

הספר לא אחיד ברמתו אבל הוא טוב מאוד ומעניין. לטעמי, הוא מאבד מעט מתנופתו לאחר שהגיבורה משוחררת בתום השואה. ועדיין, הכתיבה שלה מקורית, אמיצה, המבט שלה על העולם שונה והאופי הייחודי שלה הוביל אותה לחוות חוויות שונות וייחודיות ולמסלול חיים מיוחד ומקורי.

» ביקורות נוספות של Cantona
» ביקורות נוספות על הלחם האבוד