ביקורת ספרותית על רעה תחת השמש מאת אגאטה כריסטי
ספר טוב

---

למפרע, אני טיפה, ממש טיפונת, מודאג עבור אגתה כריסטי (מודאג, בוא. דיים כריסטי מכרה עד היום עפ"י הערכת חסר, סדר גודל של 2 מיליארד ספרים ברחבי תבל וספריה הם הנקראים ביותר אחרי התנ"ך. אשכרה; בהתאם לכך, היא יכולה לשקם את כל העוטף ועוד יישארו לה כמה לירות לבורקס של שישי), וזאת - משתי סיבות עיקריות:

1. מבנה העלילה בכל ספריה, וקראתי לא מעט מהם, הוא כמעט תמיד אחד ואחיד: א. הצגת הזירה והדמויות ב. הרצח והליך הפיענוח ג. זימונן של כל הדמויות, רובן ככולן חשודות, למקום אחד מרכזי שבו ייחשף הרוצח, בד"כ זה שדווקא לא חשדתם בו. רוצה לומר בעצם: לכאורה, לא מאוד מסתדר עם עידן הזאפינג שבו אנו חיים. אפילו תאמרו ותכתבו לי מאה פעמים, שממוצע גיל המשתתפים פה עומד על שישים (יש! אני עדיין מוריד את הממוצע!) ויתכן שכולנו פה איזה מין מין נכחד (לא סביר, כל דור חושב ככה), זה עדיין לא מבטיח לכריסטי את אותה הפופולאריות גם בדורות הבאים. אני לא בא לטעון שוב טענה עבשה ולא מוכחת, בנוסח שהחברה' היום קוראים פחות, אני בא דווקא בגישה חיובית: הם הרבה יותר מתוחכמים ומהירי תפיסה מאיתנו. לנו הספיקה סופגניה בסיסית עם טיפה ריבה בפנים בחנוכה, למה נראה לכם צמחו פתאום כל המוטציות האלה עם הזיגוג וריבת החלב?!

2. לא מעט מהדמויות אצל כריסטי, ואני כותב פה בשיא הכבוד והזהירות, לא בטוח שהיו צולחות בימינו את נחשולי הפוליטיקלי קורקט. נשות העשירים הן תמיד פטפטניות וקצת סתומות. הצעירות הן תמיד פתייניות. כמעט תמיד מופיעה איזו שוליה של מישהו שהיא/הוא -סליחה- הודי מוגזם או אינדיאני מוגזם או אחר מוגזם (מכיר כמה פילוסופים המתמחים בעידן הקולוניאלי שהיו עושים מזה צימס). ועל רמיזות אנטישמיות בספר "מודעת רצח" ובעוד כמה, כבר נכתבו מספר התייחסויות אקדמיות. אפילו המתרגמת (הבאמת מוכשרת!) של הסדרה הנוכחית של עם עובד, מיכל אלפון, נדרשה לסוגיה באיזה ראיון עלום ברשת לפני זמן מה ואמרה, פחות או יותר, שהיא לא מנסה לייפות את התפיסות שהיו רווחות בימיה של כריסטי ומותירה לקורא לשפוט בעצמו. הגיוני. באופן אישי אני לא חושב שאני סובל מעודף פוריטניות ובטח לא סבור שצריך למצוא מתנדב שייסע עכשיו בזמן -קראתי לאחרונה את "אשתו של הנוסע"- ויתחיל לחנך סופרים ויקטוריאנים או אף כאלה שקדמו להם. לא להגזים. אגב, בזכות התרגום האיכותי של אלפון, לא פשוט לשמר את רוחו המקורית של הספר בשפה שימושית ומובנת של ימינו, הייתי מוכן לשלם מחיר מופקע לכל הדעות עבור ספר כיס. גם אחרי הנחת מועדון של סטימצקי.

א-מה-מה? ת'אכלס, אני ואחרים יכולים לטעון ולהגג - שיירת כריסטי, ספיחיה ומוצריה - עובדת ועוברת! קנט בראנה עושה שיבוט לפיטר יוסטינוב (אוהב את הראשון, אבל אין על השני), כל כמה חודשים מופיעה גרסה נוספת, סרט או סדרה, לאחד מספריה, תרגומים עדכניים להם הם לגמרי הבון-טון, ולאחרונה גם צץ בהקשר מושג חדש וקצת דבילי - "בסגנון ספריה של אגתה כריסטי". עלק. רוצים עוד? יש מלא סיפורים ברשת, קצת בסגנון הבדיות על צ'ק נוריס(איזו אנאלוגיה הבאתי פה), שמאירים את אישיותה של אגתה כריסטי, בחייה הפרטיים, כמעין סבתא מקסימה עם תשובה מוחצת לכל שאלה. למשל: "מדוע התחתנת עם ארכיאולוג?"; תשובה: "כי רק ארכיאולוג יאהב אותך יותר ככל שאת מזדקנת"... כמעיין המתגבר, חברים. ככה שמשהו אכן עובד בנוסחה, יש להודות, ומצליח לחצות גבולות ויבשות. לצלוח דורות ואידיאות. מיליוני קוראים כנראה לא טועים.
ואיך הספר הנוכחי, תשאלו?! אה, יותר קליל מספרים אחרים שלה, פחות מעמיק עם הדמויות, אבל זה אגתה כריסטי פאר אקסלנס: נוסחתי כצפוי. מעט קלישאי וטיפה מכליל. מותח כראוי וכתוב... נפלא!

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על רעה תחת השמש