ביקורת ספרותית על מציירת את חייה: שרלוטה סלומון בצל הנאציזם מאת מרי פלסטינר
ספר מעולה

---

שרלוטה מציירת טראומה ונחמה

התחלתי לקרוא ספר על שרלוטה סלומון הציירת, ימים ספורים לפני השבעה באוקטובר שלנו. לפתע הסיפור שלה הפך, לכל כך רלוונטי מבחינתי, כספר המספר על צעירה שנאבקה באיומים ממשיים על חייה. כדרך לרפא את עצמה ולמצוא משמעות לחייה, היא יצרה יצירה מונומנטאלית של מאות ציורי גועש אינטימיים, הנוגעים בעצמה ברגשות של עצב, פחד וברצון האנושי לנחמה.

במקביל לקריאת הספר, התחברתי לארכיון, המוזיאון היהודי באמסטרדם, בו קיימים צילומי יצירותיה ומצאתי את עצמי, מביט אל היצירות במשך זמן רב, מוצא בחלקם משמעיות המעלות דילמות ורגשות למצבנו הנוכחי, כחווי טראומה ומבקשי מרפא ונחמה.

שרלוטה סלומון, נולדה ב 1917, לאב יהודי, אלברט סלומון, רופא צבאי, מנתח בחזית, ולאחות יהודייה, שקינחה את אפו בעת הניתוח, אירוע מחונן שגרם לשניהם להתחתן.

שרלוטה, נולדה לתוך תקופה של טראומה לאומית ואישית של הוריה, שחוו את אימי מלחמת העולם הראשונה. למרות התקופה האפרורית, הצליח אביה להשתלב בלב האליטה הגרמית כפרופסור לרפואה, מנתח פורץ דרך. לעומתו אימה של שרלוטה, פרנצ'יסקה, נותרה בודדה בביתם, בשכונת יוקרה בברלין, מצבה הנפשי הלך והתדרדר, עד להתאבדותה בקפיצה מחלון.

בהמשך אביה, התחתן עם אישה שנייה, פאולה לוי, זמרת אופרה ידועה שהעניקה לשרלוטה, רגעי שמחה וחשפה אותה לריגוש הקיים באמנות, ככלי נחמה, בעיקר למוזיקה ולאופרה.

גרמניה איבדה את שפיותה בהדרגה, הנאצים הפכו לגורם מפלצתי שאיים וסגר על יהודי גרמניה, ועל משפחת סלומון. יהודים גרמנים, שתמיד חשבו שהם חלק אינטגרלי מהחברה הגרמנית, סוג של קונספציה, שעל פניה נשמעה מאוד הגיונית לזמנה, בעיקר לאב, שהיה בעל אות צלב הברזל, ובעל מוניטין בינלאומי בתחום הרפואה. כעת הוא ובני משפחתו, הפכו להיות לנרדפים כאויבים על ידי הנאצים.

סלומון מתארת היסטוריה יהודית כטראומה באמצעות ציוריה, את עליית הנאצים לשלטון, ליל הבדולח בו נרצחו 400 יהודים במהלכו, ועוד 1000 איש מתו במחנות ריכוז והתאבדו. סלומון חווה, במקביל טראומות משפחתיות, כמו התאבדויות אימה ובני משפחתה ואת סילוקו של אביה מעבדתו, ובהמשך מאסרו במחנה ריכוז. איך מתמודדים עם חיים כמעט לא אפשריים?

כאשר החבל התהדק סביב צווארם של שרולטה ובני משפחתה, הוחלט כי היא תעבור לדרום צרפת, לסבא וסבתא. אך למרבה האירוניה העצובה, שרולטה נשלחה למחנה ריכוז צרפתי, משום שנחשבה לבעלת אזרחות גרמנית. עם ששוחררה ממנו, היא סבלה מהתעללות רוחנית ומינית מצד סבא, טראומה שהלכה ורבצה, על נפשה של שרולטה, וגרמה לה לבקש להתאבד. בעודה מתחבטת עם עצמה אם לחיות, היא קבלה עצה מהרופא שטיפל בה: "ציירי את חייך כאמצעי מרפא ונחמה."

שרלוטה, החלה לצייר את חייה, בעבודה מונומנטאלית, הכוללת 1,300 יצירות קטנות, אך גדושות בתיאורי חיים מרגשים.

שרלוטה, נתפסה על ידי הנאציים, ונרצחה באושוויץ, אך יצירותיה ששרדו, הפכו ל ליצירות האמנות מהחשובות, המרגשות ומעוררות ההשראה במאה ה-20.

מרי לוונטל פלסטינר, כתבה ביוגרפיה מרגשת על שרלוטה סלומון, המבוססת על מחקרים. היא כותבת בצורה קולחת, המצליחה לבטא את אישיותה המורכבת של שרלוטה, ואת התקופה המורכבת והסוערת בה חייה שרלוטה ויצרה את יצירתה. הספר משולב גם עם תמונות, הנותנות לנו הצצה ליצירתה. ספר חובה לחובבי האמנות ולכאלה שמחפשים השראה ונחמה בתקופות קשות ומאתגרות

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על מציירת את חייה: שרלוטה סלומון בצל הנאציזם