בתוככי התקופה האפלה ביותר, וממעמקי חרדה קיומית, יצרה שרלוטה סלומון יצירה מופלאה, תיעוד חזותי מרתק ומצמרר של חיי אישה אחת. במהלר נשנה אחת בדרום צרפת, בטרם שולחה למותה באושוויץ והיא בת עשרים ושש, ציירה שרלוטה סלומון את חייה בפרץ יצירה קדחתני ומעורר השתאות - כאלף ציורים, שמתוכם בחרה למעלה משבע מאות והעניקה להם את השם חיים? או תיאטרון? ציורי חיים? או תיאטרון? אינם "אמנות שואה", גם אם חדר הצל הנאצי לתוכם. אף אין הם "עדות" טרגית - הומנית מהשוליים של ן האמנות, שרלוטה בת העשרים וארבע המציירת את כל חייה במבט לאחור, כבר היתה אז אמנית מדופלמת בעלת ידע אמנותי, ניסיון ותודעה אוונגרדית, ויצירתה, שבה היא משלבת טקסטים והוראות האזנה לקטעי מוסיקה, הוא הישג אקספרסיוניסטי מהמעלה הראשונה. ןמרי פלסטינר מגוללת את סיפור חייה וציוריה של שרלוטה מבעד לתיאור בית הוריה בברלין עיר הולדתה - קרקע תרבותית של רוח חופשות, חשיבה מתקדמת ותחכום יצירתי - גלותה בצרפת ויחסיה הסבוכים עם משפחתה. בעשור האחרון מגלה קהילת האמנות הבינלאומית עניין גובר והולך ביצירתה של שרלוטה סלומון. בשנת 1992 הוצגה תערוכה מקיפה של יצירותיה במרכז פומפידו בפריז, ובשנת 1998 - באקדמיה המלכותית לאמנות בלונדון. לראשונה בעברית!...