האמת היא שהכוונה שלי הייתה להשאיל את הספר בשבוע לפני המלחמה, אבל הספרייה הייתה סגורה בחמישי שלפני שבת השחורה אז אמרתי לעצמי "טוב, ייצא לי בראשון".
ובכן, בראשון כבר הייתי רחוק מהבית ולא חזרתי כמעט שבועיים.. והנה, חוזר למקום שראיתי תמרות עשן עולים ממנו כשברחתי הכי מהר שיכולתי לגוש דן, ופותח את הקוראן.. חוויה מעניינת מאוד.

המניע הראשון שלי לקרוא את הקוראן היה העובדה שאני מאוד רוצה להתעמק בכתבים של פילוסופים ומשוררים מוסלמים עתיקים, ונראה לי קצת הזוי לקרוא את ג'לאל א-דין רומי ואבן סינא בלי לקרוא את הקוראן קודם כל. "הבנת האויב" וכיו"ב היה מניע משני. כמובן שכשאתה פותח את הספר הזה אחרי שהבלסטינצ'ים ביצעו רימייק קטן של השואה אתה קורא אותו כשאתה מתעניין יותר בעולם האידאולוגי שלו כלפי "עמי הספר" מאשר במחשב הפילוסופית שלו וסגנון הכתיבה. אני לא אומר שלא שמתי לב לדברים האלו, אני חושב שכן, אבל אתם יודעים, גילוי נאות של הטיית כותב שורות אלו בקריאה..

אז ככה, קודם כל הקוראן הוא ספר משעמם ברובו.
אפילו לי, אדם שיושב וקורא היסטוריוגרפיה עתיקה, טקסטים דתיים מלפני שלושת אלפים שנה ואפלטון לכיף, זה היה טקסט משעמם. בעיקר הסורות הראשונות (הקוראן מסודר בקירוב מהסורות הכי ארוכות לסורות הכי קצרות) שפשוט נדמו שנמשכו לנצח וחזרו שוב ושוב על אותם הרעיונות ודברים, לפעמים באותם מילים. ואני קראתי את "האיליאדה", כן?

אפשר לסכם את רוב הקוראן כך:
1. מונותאיזם.
2. אסכטולוגיה קיצונית: אם חייזר יקרא את הספר הזה בלי לדעת מה זה אסלאם ואת ההיסטוריה שלו, הוא יחשוב שזה חיבור של איזו כת יום דין. אפשר לספור על גג שתי ידיים את מספר הפסקאות בטקסט המאוד ארוך הזה שלא כוללות שום התייחסות ליום הדין.
אחרית הימים פשוט מוזכרת כאן בלי הרף.. תיאורים חוזרים ונשנים של אש הגיהנום, של נהרות גן העדן, של השפיטה, של העובדה שאף אחד לא יידע מראש שזה בא.. זו האובססיה של הטקסט הזה.
3. שנאת יהודים ובמידה פחותה שנאת כל מי שלא מוסלמי: בעיקר הסורות הראשונות פשוט נוטפות אנטישמיות. אפילו בסורת אל פתחה המוסלמי מודה לאל שהוא לא עשה אותו מאלה ש"כועסים עליהם". מי הם? לפי הפרשנות המוסלמית הם כמובן היהודים, וזה מתבטא שוב ושוב בטקסט.
יש כאן הפצת שנאה שיטתית, איומים, הפצרות לפגיעה פיזית ביהודים, להשפלתם..
הסורות של אל מדינה (התקופה המאוחרת של מוחמד, אחרי שהוא התייאש מהניסיון להמיר את היהודים לאסלאם) מלאות בזה, והן ברובן הכי ארוכות.
בסורות של מכה יש התייחסויות יותר אוהדות, אבל ליד כל התייחסות כזו אורי רובין מוסיף שהיא דין בטל בגלל שהסורות של מדינה באו אחריה וקובעות אחרת. מדכא מאוד.
מהקריאה בטקסט הזה אני רואה איך אפשר לקיים אסלאם שוחר שלום ומתון, אבל אני רואה כמה קשה זה וכמה קפיצות ולוליינות פנומנלית זה דורש מאדם שמאמין שהקוראן הוא דברי אללה. אם אתה קורא את הקוראן קריאת פשט, אתה חמאסניק. צר לי, אבל זה מה שהטקסט אומר כפי שהוא. חמאס מייצגים את הרוב של הקוראן ומוחמד הרבה יותר מאשר האחמדים.
4. קטעי סיפורים מקראיים מעוותים, בעיקר כל מיני סיפורים על עובדי אלילים שלא הקשיבו לנביאים וחטפו עונש נצחי בגיהינום (מזהים כאן מוטיב חוזר?) יש כאן בלבול מביך בין מרים אחות משה לבין מרים אם ישו, כשהקוראן די ממזג את הדמויות שלהן, ואיזה אזכור מוזר שחוזר שוב ושוב לכך שהיהודים סוגדים לאדם בשם "עוזייר" כמו לאלוהים. הפרשנים מזהים אותו עם עזרא הסופר וכאילו.. אם אתה רוצה לעשות את הנקודה הזו, תדבר על משה אם כבר, אבל מאיפה הבאת את עזרא הסופר?

זה פחות או יותר 90% מהתוכן של הקוראן. הכופרים הם ככה, יום הדין ככה, והכל עם אותם המשפטים והנוסחאות, ובסגנון מאוד מבולבל. הקוראן יכול לעבור מפנייה של אללה למוחמד לסיפור מקראי לאמירה שאמרו למוחמד בלי להבהיר כלום, ורק ההערות של אורי רובין עושות סדר בבלגן.

מה שכן, יש קטעים נחמדים פה ושם, בעיקר הדגש של הקוראן על עזרה הדדית ולכידות בתוך המוסלמים עצמם, גישה די שלילית למוסד העבדות (אבל לא איסור עליו! גם למוחמד היו עבדים לפי החדית'.), והסורות הקצרות ממכה, כפי שכבר ציינתי, הן הרבה פחות אנטישמיות ויותר קלות ואפילו קצת שיריות.
ועדיין, יצירה רפטטיבית ולא מורכבת רעיונית. מבין הספרות של שלושת הדתות האברהמיות המרכזיות זו היצירה הדלה ביותר.

ממליץ לכל יהודי באשר הוא לקרוא לפחות חלק מהספר הזה, שופך הרבה אור על האויב ועל החשיבה שלו. סורות חשובות? סורה 2, סורה 9, סורה 48. לפחות את שלוש אלו תקראו בבקשה.

האמת היא שהכוונה שלי הייתה להשאיל את הספר בשבוע לפני המלחמה, אבל הספרייה הייתה סגורה בחמישי שלפני שבת השחורה אז אמרתי לעצמי "טוב, ייצא לי בראשון".
ובכן, בראשון כבר הייתי רחוק מהבית ולא חזרתי כמעט שבועיים.. והנה, חוזר למקום שראיתי תמרות עשן עולים ממנו כשברחתי הכי מהר שיכולתי לגוש דן, ופותח את הקוראן.. חוויה מעניינת מאוד.

המניע הראשון שלי לקרוא את הקוראן היה העובדה שאני מאוד רוצה להתעמק בכתבים של פילוסופים ומשוררים מוסלמים עתיקים, ונראה לי קצת הזוי לקרוא את ג'לאל א-דין רומי ואבן סינא בלי לקרוא את הקוראן קודם כל. "הבנת האויב" וכיו"ב היה מניע משני. כמובן שכשאתה פותח את הספר הזה אחרי שהבלסטינצ'ים ביצעו רימייק קטן של השואה אתה קורא אותו כשאתה מתעניין יותר בעולם האידאולוגי שלו כלפי "עמי הספר" מאשר במחשב הפילוסופית שלו וסגנון הכתיבה. אני לא אומר שלא שמתי לב לדברים האלו, אני חושב שכן, אבל אתם יודעים, גילוי נאות של הטיית כותב שורות אלו בקריאה..

אז ככה, קודם כל הקוראן הוא ספר משעמם ברובו.
אפילו לי, אדם שיושב וקורא היסטוריוגרפיה עתיקה, טקסטים דתיים מלפני שלושת אלפים שנה ואפלטון לכיף, זה היה טקסט משעמם. בעיקר הסורות הראשונות (הקוראן מסודר בקירוב מהסורות הכי ארוכות לסורות הכי קצרות) שפשוט נדמו שנמשכו לנצח וחזרו שוב ושוב על אותם הרעיונות ודברים, לפעמים באותם מילים. ואני קראתי את "האיליאדה", כן?

אפשר לסכם את רוב הקוראן כך:
1. מונותאיזם.
2. אסכטולוגיה קיצונית: אם חייזר יקרא את הספר הזה בלי לדעת מה זה אסלאם ואת ההיסטוריה שלו, הוא יחשוב שזה חיבור של איזו כת יום דין. אפשר לספור על גג שתי ידיים את מספר הפסקאות בטקסט המאוד ארוך הזה שלא כוללות שום התייחסות ליום הדין.
אחרית הימים פשוט מוזכרת כאן בלי הרף.. תיאורים חוזרים ונשנים של אש הגיהנום, של נהרות גן העדן, של השפיטה, של העובדה שאף אחד לא יידע מראש שזה בא.. זו האובססיה של הטקסט הזה.
3. שנאת יהודים ובמידה פחותה שנאת כל מי שלא מוסלמי: בעיקר הסורות הראשונות פשוט נוטפות אנטישמיות. אפילו בסורת אל פתחה המוסלמי מודה לאל שהוא לא עשה אותו מאלה ש"כועסים עליהם". מי הם? לפי הפרשנות המוסלמית הם כמובן היהודים, וזה מתבטא שוב ושוב בטקסט.
יש כאן הפצת שנאה שיטתית, איומים, הפצרות לפגיעה פיזית ביהודים, להשפלתם..
הסורות של אל מדינה (התקופה המאוחרת של מוחמד, אחרי שהוא התייאש מהניסיון להמיר את היהודים לאסלאם) מלאות בזה, והן ברובן הכי ארוכות.
בסורות של מכה יש התייחסויות יותר אוהדות, אבל ליד כל התייחסות כזו אורי רובין מוסיף שהיא דין בטל בגלל שהסורות של מדינה באו אחריה וקובעות אחרת. מדכא מאוד.
מהקריאה בטקסט הזה אני רואה איך אפשר לקיים אסלאם שוחר שלום ומתון, אבל אני רואה כמה קשה זה וכמה קפיצות ולוליינות פנומנלית זה דורש מאדם שמאמין שהקוראן הוא דברי אללה. אם אתה קורא את הקוראן קריאת פשט, אתה חמאסניק. צר לי, אבל זה מה שהטקסט אומר כפי שהוא. חמאס מייצגים את הרוב של הקוראן ומוחמד הרבה יותר מאשר האחמדים.
4. קטעי סיפורים מקראיים מעוותים, בעיקר כל מיני סיפורים על עובדי אלילים שלא הקשיבו לנביאים וחטפו עונש נצחי בגיהינום (מזהים כאן מוטיב חוזר?) יש כאן בלבול מביך בין מרים אחות משה לבין מרים אם ישו, כשהקוראן די ממזג את הדמויות שלהן, ואיזה אזכור מוזר שחוזר שוב ושוב לכך שהיהודים סוגדים לאדם בשם "עוזייר" כמו לאלוהים. הפרשנים מזהים אותו עם עזרא הסופר וכאילו.. אם אתה רוצה לעשות את הנקודה הזו, תדבר על משה אם כבר, אבל מאיפה הבאת את עזרא הסופר?

זה פחות או יותר 90% מהתוכן של הקוראן. הכופרים הם ככה, יום הדין ככה, והכל עם אותם המשפטים והנוסחאות, ובסגנון מאוד מבולבל. הקוראן יכול לעבור מפנייה של אללה למוחמד לסיפור מקראי לאמירה שאמרו למוחמד בלי להבהיר כלום, ורק ההערות של אורי רובין עושות סדר בבלגן.

מה שכן, יש קטעים נחמדים פה ושם, בעיקר הדגש של הקוראן על עזרה הדדית ולכידות בתוך המוסלמים עצמם, גישה די שלילית למוסד העבדות (אבל לא איסור עליו! גם למוחמד היו עבדים לפי החדית'.), והסורות הקצרות ממכה, כפי שכבר ציינתי, הן הרבה פחות אנטישמיות ויותר קלות ואפילו קצת שיריות.
ועדיין, יצירה רפטטיבית ולא מורכבת רעיונית. מבין הספרות של שלושת הדתות האברהמיות המרכזיות זו היצירה הדלה ביותר.

ממליץ לכל יהודי באשר הוא לקרוא לפחות חלק מהספר הזה, שופך הרבה אור על האויב ועל החשיבה שלו. סורות חשובות? סורה 2, סורה 9, סורה 48. לפחות את שלוש אלו תקראו בבקשה.