ביקורת ספרותית על דגים גדולים - סיפורים עבריים־אמריקאיים מאת ראובן נמדר
ספר מעולה

---

אי מול האוקיינוס

לפני מספר חודשים פניתי לאתר אינטרנטי, העוסק בברור זכיות לקבלת אזרחות לאחת ממדינות אירופה, לי ולבני משפחתי. די מהר נעניתי, כי איני זכאי, משום שאזור מולדת אימי, כעת משתייך למדינה אחרת.

מה קרה לו, לבטח תשאלו בתהייה, למי שהחשיב את עצמו לפטריוט ישראלי, העושה כעת מעשה, שאומנם לא מיועד לביצוע מידי, אלא כאופציית מגירה, צעד שהגדתו עברה מכבסת מילים, מיורד, או נפולת נמושות, כפי שהגדיר בעבר רבין, לרילוקיישן, מילה מצוחצחת ופריווילגית, לשינוי מיקום לתקופת זמן לא מוגדרת.

משהו קרה לי ולבני משפתי בחודשים האחרונים. כאלפי ישראלים אחרים, רעייתי ואני, יוצאים כל שבת לכיכר העיר שלנו, נושאים בגאון את דגלי ישראל, בכדי להשתתף בהפגנה, ולזעוק בוז, כמו רבים, ולהאזין לחבורת המתופפים, חלקם ממש ילדים, העומדת במרכז ההפגנה, המרימה להמון את אווירת הייאוש המעורבת בתקווה, כי סוף סוף יצאנו לרחובות בכדי למחות ולהיאבק על דמותה של ישראל.

הביקורת של שילה, הפנתה את תשומת לבי לספר של ראובן נמדר, דגים גדולים, העוסק בהגדרת המושג יורד, בהקשר ישראלי, יהודי ואמריקאי, ובכך הוא מעניק זווית התייחסות, חיצונית מעניינת למושג ישראלי, ממי שחיי שם, מבחינת, דברים שרואים משם לא רואים מכאן. לא מדובר רק בהגדרה אינטלקטואלית יבשה, אלא בניסיון להקנות להגדרה רגש, וקונפליקטים אנושיים, כפי שהמציאות מזמנת לנו בתקופה זאת. ובזה הספר הצליח בגדול.

נמדר, כמו מאיה ערד, הוא סופר ישראלי הגר בארה"ב כעשרים שנה ומלמד יהדות וספרות באחד מהמוסדות האקדמיים. ערד, כתבה את סיפרה שנים טובות, שכל כך נגע בהגדרה הישראלית, מנקודת מבטה של יורדת. נמדר, כתב לפני מספר שנים את ספרו, הבית אשר חרב, הנמצא במדף הספרים שלי, תחת ההגדרה, פעם אקרא. ספר עם תמונה שחורה בכריכתו, המדבר על הבית שחרב, אקטואלי ומייאש. אז בואו ונעבור למה שעשוי להיות ייאוש קל יותר, ספרו הנוכחי של נמדר.

ספרו של נמדר, דגים גדולים, הוא למעשה קובץ סיפורים, העוסקים ביורדים ישראלים, המנסים לאחוז במקל בשני קצותיו, גם להפוך לאמריקאים וגם להישאר ישראלים? נמדר מעמיד, שאלה גדולה זאת, ברקע סיפוריו, שכולם מתחברים לאי הדייגים, אי שבעבר תושביו עסקו בו בדיג, ובהדרגה הוא הפך לאתר נופש יוקרתי לישראלים אמריקאים. לוקיישן, שמנסה לתמצת את החלום הגדול של היורדים להציג איכות חיים רהבתנית, אותה מסמל האי לחופו של האוקיינוס.

נמדר, שמלמד יהדות, רואה בסיפור שבמרכזו אי לחוף האוקיינוס, אושנריום למיתולוגיה היהודית שעברה אמריקניזציה, בעיקר זאת הקשורה ביצורי המים המפלצתיים ביהדות, כמו הלוויתן, המהווים תזכורת לארכיטיפיים המייצגים פחדים קדמונים קמאיים הנטועים בנפשנו. מצב בו הכאוס והסדר נמצאים בשביתת נשק רופפת בינהם. לעתים הפרת שיווי המשקל ביניהם, גורמת לעולמנו הצפוי לקרוס עלינו.

הרעיון הבסיסי מעניין, אך בחלק מהסיפורים לא אהבתי את המיתולוגיה, כמו בסיפור העוסק בלילית ובאדם. קראתי וחשבתי שהשפה יפה, אך הסיפורים לא משהו... עד שהגעתי לסיפור הלפני האחרון, הנקרא אבא, והבנתי שהוטלתי לתוך סערת נפש, הדומה לסערה המתחוללת לחופיו של האוקיינוס.

גיורא, גיבור הסיפור, חי שנים רבות באמריקה, הוא ירד לאחר מלחמת לבנון הראשונה, יחד עם בת זוגתו, זיוה, עם הרבה תקוות להיות חלק מהחלום האמריקאי הגדול. אך המציאות טפחה על פניו, חייו הם אכזבה בכל תחום אפשרי, כעת הוא מרגיש מובס.

בערב חג המולד, גיורא, מקבל שיחת טלפון מפתיעה ובהולה, מידע על ביתם הצעירה, מירי, שעזבה את הבית והקשר אתה אבד. כעת היא נראתה, במועדון חשפנות על הבמה חשופה ואבודה. הוא מקבל הוראה מאשתו זיווה, להחזיר את מירי הביתה.

בליל חג המולד, גיורא ,יוצא לבדו במכוניתו המקרטעת, לנסיעת לילה בכדי לאתר את מירי, ולהשיב אותה הביתה, מסע שהוא אודיסיאה של הזכרות בחייו, במטרה לעשות דבר אחד שיצליח לרפא את משפחתו. המסע הזה כל כך מטלטל, ונוגע בכל כאב אפשרי, באופן שהוא לא מאפשר לעזוב את הקריאה. הוא עוסק בשאלות על זוגיות, הורות, חברות, בית, מחלות נפש, חלומות שהתנפצו, ומעל הכול הוא מעלה את השאלה, מהי המשמעות, בלהיות ישראלי מעבר לים?

אם תשאלו אותי, חובה לקרוא את ספרו של נמדר, בגלל שני סיפוריו האחרונים הנוגעים והמרגשים באופן יוצא דופן, ונוגעים במילות השיר של רחל המשמשות פתיח לסיפור. "למה כזבתם, אורות רחוקים" המבטאות בכאב את החלום ושברו, אך במהופך מכוונת רחל.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על דגים גדולים - סיפורים עבריים־אמריקאיים