ביקורת ספרותית על דגים גדולים - סיפורים עבריים־אמריקאיים מאת ראובן נמדר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 5 באוקטובר, 2023
ע"י רץ


אי מול האוקיינוס

לפני מספר חודשים פניתי לאתר אינטרנטי, העוסק בברור זכיות לקבלת אזרחות לאחת ממדינות אירופה, לי ולבני משפחתי. די מהר נעניתי, כי איני זכאי, משום שאזור מולדת אימי, כעת משתייך למדינה אחרת.

מה קרה לו, לבטח תשאלו בתהייה, למי שהחשיב את עצמו לפטריוט ישראלי, העושה כעת מעשה, שאומנם לא מיועד לביצוע מידי, אלא כאופציית מגירה, צעד שהגדתו עברה מכבסת מילים, מיורד, או נפולת נמושות, כפי שהגדיר בעבר רבין, לרילוקיישן, מילה מצוחצחת ופריווילגית, לשינוי מיקום לתקופת זמן לא מוגדרת.

משהו קרה לי ולבני משפתי בחודשים האחרונים. כאלפי ישראלים אחרים, רעייתי ואני, יוצאים כל שבת לכיכר העיר שלנו, נושאים בגאון את דגלי ישראל, בכדי להשתתף בהפגנה, ולזעוק בוז, כמו רבים, ולהאזין לחבורת המתופפים, חלקם ממש ילדים, העומדת במרכז ההפגנה, המרימה להמון את אווירת הייאוש המעורבת בתקווה, כי סוף סוף יצאנו לרחובות בכדי למחות ולהיאבק על דמותה של ישראל.

הביקורת של שילה, הפנתה את תשומת לבי לספר של ראובן נמדר, דגים גדולים, העוסק בהגדרת המושג יורד, בהקשר ישראלי, יהודי ואמריקאי, ובכך הוא מעניק זווית התייחסות, חיצונית מעניינת למושג ישראלי, ממי שחיי שם, מבחינת, דברים שרואים משם לא רואים מכאן. לא מדובר רק בהגדרה אינטלקטואלית יבשה, אלא בניסיון להקנות להגדרה רגש, וקונפליקטים אנושיים, כפי שהמציאות מזמנת לנו בתקופה זאת. ובזה הספר הצליח בגדול.

נמדר, כמו מאיה ערד, הוא סופר ישראלי הגר בארה"ב כעשרים שנה ומלמד יהדות וספרות באחד מהמוסדות האקדמיים. ערד, כתבה את סיפרה שנים טובות, שכל כך נגע בהגדרה הישראלית, מנקודת מבטה של יורדת. נמדר, כתב לפני מספר שנים את ספרו, הבית אשר חרב, הנמצא במדף הספרים שלי, תחת ההגדרה, פעם אקרא. ספר עם תמונה שחורה בכריכתו, המדבר על הבית שחרב, אקטואלי ומייאש. אז בואו ונעבור למה שעשוי להיות ייאוש קל יותר, ספרו הנוכחי של נמדר.

ספרו של נמדר, דגים גדולים, הוא למעשה קובץ סיפורים, העוסקים ביורדים ישראלים, המנסים לאחוז במקל בשני קצותיו, גם להפוך לאמריקאים וגם להישאר ישראלים? נמדר מעמיד, שאלה גדולה זאת, ברקע סיפוריו, שכולם מתחברים לאי הדייגים, אי שבעבר תושביו עסקו בו בדיג, ובהדרגה הוא הפך לאתר נופש יוקרתי לישראלים אמריקאים. לוקיישן, שמנסה לתמצת את החלום הגדול של היורדים להציג איכות חיים רהבתנית, אותה מסמל האי לחופו של האוקיינוס.

נמדר, שמלמד יהדות, רואה בסיפור שבמרכזו אי לחוף האוקיינוס, אושנריום למיתולוגיה היהודית שעברה אמריקניזציה, בעיקר זאת הקשורה ביצורי המים המפלצתיים ביהדות, כמו הלוויתן, המהווים תזכורת לארכיטיפיים המייצגים פחדים קדמונים קמאיים הנטועים בנפשנו. מצב בו הכאוס והסדר נמצאים בשביתת נשק רופפת בינהם. לעתים הפרת שיווי המשקל ביניהם, גורמת לעולמנו הצפוי לקרוס עלינו.

הרעיון הבסיסי מעניין, אך בחלק מהסיפורים לא אהבתי את המיתולוגיה, כמו בסיפור העוסק בלילית ובאדם. קראתי וחשבתי שהשפה יפה, אך הסיפורים לא משהו... עד שהגעתי לסיפור הלפני האחרון, הנקרא אבא, והבנתי שהוטלתי לתוך סערת נפש, הדומה לסערה המתחוללת לחופיו של האוקיינוס.

גיורא, גיבור הסיפור, חי שנים רבות באמריקה, הוא ירד לאחר מלחמת לבנון הראשונה, יחד עם בת זוגתו, זיוה, עם הרבה תקוות להיות חלק מהחלום האמריקאי הגדול. אך המציאות טפחה על פניו, חייו הם אכזבה בכל תחום אפשרי, כעת הוא מרגיש מובס.

בערב חג המולד, גיורא, מקבל שיחת טלפון מפתיעה ובהולה, מידע על ביתם הצעירה, מירי, שעזבה את הבית והקשר אתה אבד. כעת היא נראתה, במועדון חשפנות על הבמה חשופה ואבודה. הוא מקבל הוראה מאשתו זיווה, להחזיר את מירי הביתה.

בליל חג המולד, גיורא ,יוצא לבדו במכוניתו המקרטעת, לנסיעת לילה בכדי לאתר את מירי, ולהשיב אותה הביתה, מסע שהוא אודיסיאה של הזכרות בחייו, במטרה לעשות דבר אחד שיצליח לרפא את משפחתו. המסע הזה כל כך מטלטל, ונוגע בכל כאב אפשרי, באופן שהוא לא מאפשר לעזוב את הקריאה. הוא עוסק בשאלות על זוגיות, הורות, חברות, בית, מחלות נפש, חלומות שהתנפצו, ומעל הכול הוא מעלה את השאלה, מהי המשמעות, בלהיות ישראלי מעבר לים?

אם תשאלו אותי, חובה לקרוא את ספרו של נמדר, בגלל שני סיפוריו האחרונים הנוגעים והמרגשים באופן יוצא דופן, ונוגעים במילות השיר של רחל המשמשות פתיח לסיפור. "למה כזבתם, אורות רחוקים" המבטאות בכאב את החלום ושברו, אך במהופך מכוונת רחל.

27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שין שין (לפני 8 חודשים)
קוראת עכשיו בעקבות הביקורת שלך, רץ וכן הסיפור "אבא" הוא יצירת מופת, וגם אנחנו מבקשים דרכון רומני.
yaelhar (לפני שנה ו-10 חודשים)
רץ השאלה הזו מניחה שצריך "הצדקה" לחיות פה.
היא נשאלת לרוב על ידי אנשים דתיים ("לאומיים") במסגרת הויכוח על הטאבו האלוהי שניתן לנו על המדינה הזו. ובכן, לדעתי, אין לשאלה מקום. אין צורך ב"הצדקה" כלשהי לחיות פה, כמו שאין בה צורך לאיטלקי או לניגרי. כל אדם חי במקום כלשהו, כי שם נולד או לשם עבר, כי הגדיר את המקום כביתו והוא חי בו.

ונעבור לשאלה הבאה...
רץ (לפני שנה ו-10 חודשים)
סקאוט - תודה, אכן הבית בוער.
רץ (לפני שנה ו-10 חודשים)
מוריה - תודה, דרכון זר, הופך את הבחירה בארץ, מתוך ברירה, יש לזה חשיבות גדולה, דווקא בימים אלה.
רץ (לפני שנה ו-10 חודשים)
yaelhar - יעל, אני חושב שהשאלה שהצבתי לפני שבועיים, רלוונטית מאי פעם, כששואלים שאלה, לא בהכרח התשובה היא לברוח מהארץ. אבל היא בהחלט מחייבת לנסח תשובות ברורות, ואת אלו עדיין החברה הישראלית לא הצליחה לנסח.
סקאוט (לפני שנה ו-10 חודשים)
הבית בוער...
מוריה בצלאל (לפני שנה ו-10 חודשים)
כאחת ששהתה במדינות שונות למשך תקופות שונות, הרשה לי להציע פרספקטיבה:
לא כל המוציא דרכון זר עושה זאת מתוך כוונה לברוח, להגר, להמציא עצמו מחדש. אצלי, לדוגמא, זה נבע מתוך תשוקה שאינה יודעת שובע לראות מקומות רחוקים ולספוג תרבויות שונות, תוך שמירה על נאמנות בלתי מעורערת למדינה שלי (בעיקר בימים כמו אלה). לא משנה לאן אלך ואת מי אפגוש, רק בה ארגיש שייכת ואליה אחזור הביתה.
yaelhar (לפני שנה ו-10 חודשים)
איזו הצדקה צריך לספק לחיים במקום כלשהו?
איזו הצדקה מספק איטלקי לחייו באיטליה? מה נואם השוודי להצדיק את חייו במדינתו? עצם השאלה הזו מקוממת. לא ערכים/ביטחון/מסורת או תנ"ך רלבנטיים לנושא. אנחנו חיים פה בלי צורך במס שפתיים, ושום הצדקות לא נדרשות.
רץ (לפני שנה ו-10 חודשים)
לאחר קריאת הספר של נמדר, עולה השאלה אם ישראל פועלת בניגוד לערכים שלנו ולא מספקת לנו ביטחון, מה ההצדקה שלנו לחיים במדינה?
רץ (לפני שנה ו-10 חודשים)
Pulp_Fiction - תודה להתייחסות, אכן החשיבה על דרכון זר כאופציה מעוררת קונפליקט פנימי, אך היא לא נועדה, ליצור מצב בו אנחנו קמים כעת ועוזבים, אלא להעניק לילדי אופציה של בחירה. קשה לי עם הארץ ההולכת ומתבהמת, ההופכת להיות אלימה וגזענית, אך נמשיך להיאבק.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-10 חודשים)
ביקורת יפה. יש משהו מביש, משפיל ופתטי בתופעה של נהירה ההמונית של ישראלים אחר דרכונים זרים. האם העם היהודי פשוט מוכיח שלא מגיעה לו מדינה משלו והוא נועד להיות נודד, נרדף ונתון לחסדי אחרים? אנשים לא מבינים שכל עוד יש את ישראל,נקבל כבוד כלשהו, בלי ישראל נחזור להיות יהודונים חלושים בגלות.
רץ (לפני שנה ו-10 חודשים)
בספר של נמדר, המשמעות של ישראלי שם, ללא ישראל לא קיימת, בהדרגה הזהות אובדת, ולעתים לאובדן זהות נוסף כישלון כלכלי.
רץ (לפני שנה ו-10 חודשים)
בנצי תודה.
רץ (לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה דן, אני חושב שבספר שלו, יש התייחסות עצמית, לעובדה שלעולם הוא ישאר מהגר, תלוי בין שני עולמות, ולא יכול לחזור לאחור. אם יש לו בני משפחה קרוב לוודאי שהם יאבדו את זהותם הישראלית.
רץ (לפני שנה ו-10 חודשים)
אני לא חושב שאנחנו באמת מסוגלים לשנות מדינה ולהיות מהגרים בגיל מבוגר, אבל להערכתי לא יזיק להכין את האופציה לבני משפחתנו.
רץ (לפני שנה ו-10 חודשים)
טנא - תודה, זה נראה כקרב ארוך, מקווה שנוכל להתמיד.
מושמוש (לפני שנה ו-10 חודשים)
כמו ברומן הידוע שלו דשנות כלכלית כצורך שתדעו הצלחתי (תיאור מחיי המחבר או לא). השאלה המרכזית כאילו מה המשמעות להיות ישראלי שם, לא מעוררת עניין לדעתי.
בנצי גורן (לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה רץ, שכנעת.
דן סתיו (לפני שנה ו-10 חודשים)
רץ סקירה מרשימה. קראתי ראיון עם הסופר שפורסם לא מכבר בעיתון הארץ. האיש נשמע מעניין מאד. התרשמתי שלאחר שהות כה ארוכה בחו''ל נגזר עליו להיות גולה בכל מקום בו יבחר לגור (כולל ישראל).
מורי (לפני שנה ו-11 חודשים)
אני לא מפגין מפני שברור שזה מקומי בין ההמון הגועש, הלא מנומס וגס הרוח. בגילי אני לא הולך ללמוד שפה חדשה, מנהגים חדשים ומטבע חדש.
טנא (לפני שנה ו-11 חודשים)
שיכנעת ולו בזכות 2 הסיפורים האחרונים.
ו...נו, כולנו היום נושאים בגאון את דגלי ישראל, בכדי להשתתף בהפגנה(כלשהי..) ולזעוק......





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ