אירופה אירופה הוא ספר מאת ניצול השואה שלמה פרל והיחיד שבספריו ועלילת הספר מתרחשת בשנות השלושים ומלחמת העולם השנייה. זמן קצר אחרי שהיטלר עולה לשלטון מתחילות ההגבלות על היהודים ובשנת 1935 שלמה פרל מסולק מהלימודים לצמיתות עם החלתם של חוקי הגזע, השפלות היהודים רק הולכות ומחריפות ומשפחת פרל מעדיפה להימלט לפולין כמעט חסרת רכוש לחלוטין, שנים ספורות אחר כך בספטמבר 1939 וללא הכרזת מלחמה גרמניה הנאצית פלשה לפולין וחילקה את הארץ תוך חמישה שבועות עם ברית המועצות. ובתוך כל הכאוס הזה האימא אומרת לשלמה ויצחק אחיו שעליהם לחיות והאבא מברך ברכת כוהנים, ומכאן המשפחה מתפצלת.

זמן קצר לאחר מכן שלמה נאלץ להתחזות לגרמני כדי לשרוד את המלחמה ומצורף לנוער ההיטלראי והוא הופך להיות מתורגמן בשלב מאוחר יותר בזכות שליטתו בשפות הרוסית והגרמנית תחת השם החדש של יוזף פרייל ובתור יוזף פרייל, גרמני כביכול שלא עונה על הקריטריון הארי המזוקק של קומה גבוהה, שיער בלונדיני ועיניים כחולות הוא עדיין מתחבב על רבים שלא חשדו במוצאו היהודי. ככה עוברות עליו השנים ונשאלת השאלה האם היה זה הגורל שנתן לו הזדמנות לשרוד ולספר ואנשים אחרים לא? האם משהו לא מת בשלמה פרל המקורי באותה תקופה? הספר הזה ייחודי ומספר על יהודי שחזה באופן הפעולה של גלגלי המכונה הנאצית בעודו מצוי בשורותיהם של הנאצים עצמם, הספר הזה מגולל הרפתקה ייחודית ומותחת, שתשאיר את הקורא במתח רב, מתחילתו ועד סופו, לפי דעתי הספר אירופה אירופה הוא ספר מרגש ומומלץ מאוד.

אירופה אירופה הוא ספר מרתק שכל קורותיו התחרשו במציאות בתקופת מלחמת העולם השנייה, סיפור מרגש ומיוחד שגורם לצמרמורת ומעורר תקווה.

שלמה פרל ומשפחתו חיים בגרמניה, בעקבות עליית הנאצים לשלטון הם בוחרים לעבור לפולין מתוך מחשבה מוטעת ששם בטוח יותר. לאחר כיבוש פולין שלמה ואחיו בורחים לברית המועצות, שם האחים נפרדים ושלמה מגיע לבית יתומים. הוא חי בבית היתומים במשך שנתיים, וכאשר הגרמנים תוקפים את ברית המועצות, בית היתומים ננטש ושלמה מופרד מיתר הילדים, הוא נתפס על ידי הגרמנים ומעמיד פני גרמני ארי. לאחר תקופה מסוימת הוא עוזב את החזית ואת החיילים הגרמנים ומצטרף לבית ספר לנערי היטלר. אך לחיות לצד הגרמנים כמתחזה זה לגמרי לא פשוט, שלמה חייב להסתיר את יהדותו פן יגלו זאת והוא ישלם על כך בחייו.

לפעמים במהלך הקריאה ממש קשה להאמין שלנער יהודי אחד יש כל כך הרבה מזל, שלמה לא שוכח לציין זאת בספר.
הסיפור כתוב בכנות פשוטה של יהודי טוב, העלילה מדהימה בכל דף מחדש. ושלמה פרל, דמות אמיצה ושובה לב.

מומלץ.

בשבוע "שואה" (כך קראנו לו בגסות מה) שנועד להחליף עבורנו את המסע לפולין שמטעמים כלכליים בוטל בבית ספרנו לצמיתות, שמענו עדות מפיו של שלמה פרל.
על אף שעדותו הייתה הארוכה ביותר מאלה ששמענו ועל אף שבימים דשנו עד בלי די בשואה ושבלילות ישנו מספר אפסי של שעות, הוא ריתק את כולנו לכיסאותנו הלא נוחים בעליל. גם בגילו המופלג לא הפסיק לנסות לשעשע אותנו וזרק לאוויר בדיחות סקס אינספור.
סיפורו יחיד במינו וככל הידוע לו ולנו, לא חזר על עצמו.
אז גם הבנתי שכאומה אנחנו לא קוראים מספיק ספרי שואה, כמו מרגישים שספרי השואה שקראנו בילדותנו הם דיי והותר ואפשר להמשיך הלאה.
כדאי לקרוא. גם את הספר הזה וגם ספרי שואה באופן כללי. ובעצם גם את כל שאר הספרים, אבל זו לא הנקודה.

ושוב,אני קוראת ספר שמספר על הנושא הרגיש הזה,שתמיד יהיה טבוע בליבנו וצרוב בעורנו,ולעולם לא נשכח אותו.

למעשה,הזדמן לי להכיר את הספר בזכות אתר באינטרנט(אתר אופק),באתר גיליתי את הספר 'אירופה אירופה'.
קראתי את הספר בהתעניינות רבה וגם בזעזוע(שוב,בלתי נתפס שאנשים יכולים להתנהג כל-כך באכזריות).
היו כמה דברים שהפריעו לי בספר,הקפיצה לעבר ולעתיד(לעתים),וגם הרגשתי שהכתיבה קצת מאולצת וקרה.

וכל ששת מליון היהודים שנרצחו באכזריות בידי הנאצים ועוזריהם,תהיה נשמתכם צרורה בצרור החיים.

הבעיה המרכזית של "אירופה אירופה" היא שהספר נכתב מזכרונו של המספר, מה שודאי לא תורם למבנה הכאוטי של הספר.שלמה פרל קופץ מסיפור לסיפור תוך כדי התעלמות מוחלטת ממושגים כמו סדר, כרונולוגיה והשילוב בין השניים.
חיסרון נוסף של הספר הוא הכתיבה השטחית והכללית בעליל - "דיברנו, צחקנו ואכלנו".לזה אני קוראת עצלות ספרותית.בתור קוראת, אני רוצה לדעת על מה דברתם, ממה צחקתם ומה אכלתם.
מה גם שכספר שעוסק בנושא טעון במיוחד - הייתי מצפה ממנו להיות מורכב יותר ולא כתוב בצורה כה מכנית ומדוקלמת כאילו המחבר בלע סירופ קלישאות טיפוסי.
נדמה כאילו המחבר בוחר שלא לנעוץ את המזלג בשורש הבעיה אלא לרחף מעליה, כשאפילו מזלג חד פעמי אין לו.
הספר,לשאלתכם, בהחלט נסבל אבל מי מאיתנו לא מחפש יותר מזה?

נסיעה אחת קצרה בכבישי ישראל תגלה לכול נהג עשרות רבות של קלישאות המודבקות על השמשה האחורית של המכוניות "חיוך מביא חיוך" "חייך הכול לטובה" "עם ישראל חי" וכדומה.. אני לא בנאדם של קלישאות ואימרות
אבל יש קלישאה נוספת שאומרת "המציאות עולה על כול דימיון" וזה הדבר הראשון שעלה לי שסיימתי את הספר הזה ישנם סיפורים שעולים על כול אירופה אירופה הוא דוגמא לכך איך סיפור חיים אמיתי של מישהו דברים אמיתיים שקרו נשמע כמו סרט מופרך של במאי סרטים מטורף
בשפה פשוטה וכנה סוחף אותנו שלמה פרל לסיפור חייו בהיותו נער בתקופת השואה איך ברח לרוסיה וחיי במשך שנתיים בבית יתומים עד אשר הפלישה הנאצית שינתה את גורלו ושיבשה את תוכניותיו ובהחלטה של רגע של שנייה אחת הוא מחליט לחיות בכול מחיר ומתחזה לנער גרמני ארי ומצליח לשרוד בלוע האריה בחזית בחברה של חיילים גרמניים ובתוך פנימיה של היטלר יונגד שלמה פוגש אנשים חדשים מתאכזב מתאהב לומד נלחם ויותר מכול שורד
שלמה הוא נער צעיר שנקרע בן שתי הזהויות שלו בין הזהות הגרמנית הארית שפיתח וסיגל לעצמו על מנת לשרוד לבין זהותו כיהודי שאינו מצליח לשכוח שלמה מצליח לשרוד את המלחמה וחוזר ליהדותו ומהגר לארץ ישראל מקים משפחה
זהו סיפור שואה שונה ומיוחד מאוד סיפור שאין שני לו
גם אם זו לא יצירת המופת הבאה של הספרות העברית אלא רק זיכרונות של אדם מבוגר בהיותו נער זהו בהחלט ספר טוב כתוב בפשטות ובכנות אמיתית ונחמד לקריאה ומספר סיפור קצת שונה מכול סיפורי השואה ששמענו אבל מרתק לא פחות
ותרשו לי לסיים בקלישאה נוספת "החיים חזקים יותר מכול"...

קראתי את הספר די מזמן,
אבל ממה שאני זוכרת-
זה מדהים להנצל ע"י כניסה לגוב האריות! לחיות עם מטוטלת בתוכך- "אני שלמה- אני נער נאצי, אני שלמה- אני נער נאצי".

סיפור מדהים, ספר חובה.

זהו ספר המוכיח את האימרה כי המציאות עולה על כל דמיון. לקרוא את סיפורו המדהים של שלמה פרל ולדעת שהכל קרה במציאות יוצר תחושת פליאה, תחושת אותנטיות והמון סקרנות ועניין. פעם מורה אמרה לנו שאם יוצאים מסרט וממשיכים לחשוב עליו סימן שמדובר בסרט איכותי. כנ"ל נכון לגבי ספרים. לאחר קריאת הספר חשבתי עליו המון וחיפשתי עליו חומר באינטרנט. לא הרגשתי קרירות בסגנון הסיפור והקפיצות בזמנים הקיימות בספר פועלות לפי קו הגיוני ולא מבלבלות, זאת בשונה מדעות אחרות שהובעו בביקורות באתר. בקיצור ספר מדהים!

גם לאחר שסיימתי את הספר, אני שואלת את עצמי אם הסיפור קרה באמת או שהוא בדיה שהומצאה. כל כך לא הגיוני ולא מתקבל על הדעת שמישהו הצליח לשרוד ככה בתקופת מלחה"ע ה-2 והשואה.
יחד עם זאת, אותי דווקא היה מעניין לקרוא את ספר ההמשך, המתאר את ההתמודדות הרגשית בשנים שלאחר מכן, עם הפיצול הנוראי של שלמה פרל. ואיך קיבלה את זה הסביבה הקרובה אליו? שהרי לא היתה סובלנות כלפי נאצים וגם לא כלפי קאפואים למשל.
ספר מרתק !!