אסופה של סיפורים קצרים על פרידה, על זוגיות שמתפרקת, על משפחה שמתפזרת. בכל סיפור יש גיבורים אחרים ואווירה אחרת, אבל כולם[ כמו בשם הספר, סיפורים מן הפרידה.
באחד עוסקים בהעברת הילדים בין הבתים, באחד עוסקים בחזרה לעולם הדייטים, באחד עוסקים במעגלים החברתיים שהתפוררו, ובאחד בימים הריקים שממלאים את הבית.
ארצי כותבת מניסיונה האישי, בפרידה ובחיבור מחודש עם בן זוגה אחרי התנסות וצמיחה עצמית בנפרד, והיו סיפורים שהיה לי קל לדמיין שהם אוטוביוגרפיים, והיו סיפורים שפחות. אך בכולם יכולתי לראות את מנעד הרגשות, לחוש את שברון הלב, למש אץ הכמיהה והעצב.
ארצי כותבת בלי חלוקה לפסקאות, בגושי טקסט גדולים שמעצימים את חווית החנק שנלווית לקריאת הספר. היא משרטטת חיים בדייקנות אכזרית, ובתיאורים שאינם חומלים על היום יום הקטן הקטנוני בבתים הנפרדים שלנו, כאילו היינו משפחה אחת.
אולי זה בגלל שנשים סביב חמישים מבינות זו את זו, ואולי זה בגלל שהיא כותבת נהדר.
אני ממליצה.