ביקורת ספרותית על הנשאר בטולידה מאת אשר ברש
ספר מעולה

---

אשר ברש (1889-1952) היה במחצית הראשונה של המאה ה-20 מגדולי הסיפור הקצר והנובלות בארץ. נולד בגליציה שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית וכיום חלק מאוקראינה. עלה ארצה ב-1914.היה מעורב רבות בעריכת כתבי עת ופעיל בהוצאה לאור של ספרות, במסגרת עבודתו כעורך בהוצאת "מצפה" בין היתר הוציא לאור לראשונה את ספרו של דוד פוגל "חיי נישואין". ב-1939 זכה בפרס ביאליק על ספרו "אהבה זרה", וב-1949 קיבל את פרס ירושלים על ספר השירים "צל צהריים". ברש היה ממיסדי אגודת הסופרים וראשיה. ברש היה חבר המערכת הקבועה של אנציקלופדיה תרבות וגםהגה את הרעיון של הקמת מכון גנזים, היה ממייסדיו, והתמנה להיות היו"ר הראשון שלו. ואכן המכון קרוי של שמו.

ספר זה מכיל שתי נובלות. הנובלה הראשונה נקראת "הנשאר בטולידה" והיא נובלה היסטורית מתקופת גירוש ספרד. ברש מתאר את הלך הרוח והווי החיים בתקופה של טרום גירוש ספרד. מסופר על משפחתו של דון אברהם סניור שר המוכסים בממשל הספרדי, אדם עשיר ורב דרג. לב הנובלה הוא התלבטותם של בני משפחתו האם לקבל את דרישות הכתר הספרדי להמיר דתם לנצרות ולהישאר בספרד או להגלות את עצמם מחוץ לספרד או להישאר יהודים בספרד ולשאת בתוצאות של החלטה זו. לפורטונה אשתו של דון אברהם סניור היו שבעה אחים, שישה מהם קטני קומה, בעלי בשר ועשירים, האח השביעי דון חוסי היה ההפך מאחיו, קומתו גבוהה ודקה והוא עסק במסחר בכתבי יד עתיקים, הוא למעשה הדמות הראשית בסיפור. בניגוד לשאר משפחתו הוא נתפש כאדם שאיננו הדוק בדתו וכמעין החוליה החלשה של המשפחה. כשדון אברהם סניור נותן הוראה למשפחתו להישאר בספרד ללא המרת דתם כל העיניים נשואות לדון חוסי מחשש שלא יהיה מסוגל לעמוד בהחלטה. הסיפור עוקב על בני המשפחה ודון חוסי וכיצד באמת התנהלו עם הגיע שעת האמת של גירוש ספרד, צעדיו של דון חוסי היו מפתיעים בתעוזתם, על כך תקראו בסיפור.

הנובלה השניה נקראת "עצמות רבי שמעון שפירא". אף נובלה זו היא נובלה היסטורית המתרחשת בשנות ה-70 של המאה ה-19, בעיירה ברודי. רבי שמעון שפירא היה סוחר מצליח. הוא יוצא למסע לאחת העיירות איתה הוא עומד במסחר ולא שב ממנה. הסיפור מתחלק לשני חלקים עיקריים, חלקו הראשון מתאר את אופיו של רבי שפירא שנתפש כבייכול כאדם אדוק בדתו, אך איננו בוחל לפזול ולחלום על נשים אחרות, מסופר על יציאתו למסע ועד שנעלם. החלק השני של הסיפור מתרחש כארבעים שנה לאחר מכן ב-1918 ובו סיפור מעניין כיצד נתגלו עצמותיו של רבי שפירא.

העברית של ברש היא עברית נפלאה, הוא נוטה לאידיאליזציה ולרומנטיקה. גם בתיאוריו הריאליסטיים הוא מגלה יחס אוהד ורגשי להווי המתואר על ידו. ביצירותיו בולטת גישתו לבעיות החיים והיא אופטימית ביסודה. יסוד סיפורו הוא בתאור ה"אני" העומד במרכז הסיפור ומתמודד עם חוויות חייו. ברש בוחר לבחור נקודות חשובות בהיסטוריה היהודית ובונה סביבן סיפור על הווי החיים היהודי בתקופה. מומלץ.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על הנשאר בטולידה