ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 9 ביולי, 2023
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
יש כל מיני סוגים של סופרים, ונדמה לי שעליתי על הסוג של דויד לגרקרנץ. אני מנחש שהוא שייך לרשימה המכובדת של סופרים שעובדים באופן מתודי, כמעט מתימטי, על בניית העלילה והדמויות, כך ששום דבר לא יברח הצידה וכל דמות תופיע בדיוק בזמן שלה ותשמור על התפקיד שלה כאילו שהייתה רקדנית בפסטיגל. בטח יש לו בטח עלק לוח כזה כמו של חוקרי אגף הרצח בבולטימור, עם דמויות וחיצים וקשתות עלילתיות, והוא בונה את הסיפור ככה יפה יפה כדי שאם הקייס שלו יגיע למשפט, אין מצב שהוא יזוכה על איזו אמתלה טכנית.
זה אולי עובד יפה בחקירות רצח, אבל ייתכן שפחות טוב בספרים. סדר ואירגון זה דבר נהדר, אבל בספרים אתה צריך טיפה כאוס, מרכיב לא שגרתי או בלתי צפוי שירעיד טיפה את העלילה, כמו שקורה בחיים. במציאות. כשהכול כל כך מסודר הסיפור מרגיש מתוסרט, סינתטי, ופשוט לא נכון גם אם מבחינה ספרותית הכול כאילו במקום. לגרקרנץ (מגרמנית: אחסון זר. אני חושב. שזה לא רלוונטי בשיט אבל משעשע, נכון?) לקח את הג'וב הנחשק של זה שייקח את סדרת הספרים הרווחית מאוד של סטיג לארסון וימשיך אותה "באותה רוח". המתכון הבסיסי לכאורה ברור - לקחת נושא חברתי-פוליטי טעון (סחר בנשים, אלימות משפחתית, הגירה, הפרדה גנטית וכו) ולטוות סביבו עלילת מתח רוויית אלימות בעזרת דמויות העוגן של הסדרה - ליסבת סלאנדר ההאקרית האומניפוטנטית ומיכאל בלומקוויסט העיתונאי-החוקר הסקסי-אך-שלומיאל-משהו. ובכל זאת, אם אני אבשל לפי מתכון של מאיר אדוני, יש להניח שהתבשיל שלו ייצא יותר טעים, גם אם אעשה את הכול בדיוק בדיוק אותו דבר ואשתמש בדיוק באותם חומרים.
לגרקרנץ (ממתק גבינה בלגי פריך, אגב. not) לקח הפעם נושא מעולה - כנופיות האקרים רוסיות שתופרות פייק ניוז לפי הזמנה לאישים נבחרים (ולמעלה מזה) - אבל בעיניי התרשל מאוד בבניית עלילה מתאימה, ומרוב השתדלות שהכול יסתדר יפה ושכל הקצוות יתחברו, יצא לו ספר צפוי, לא מאוד מעניין, ופטפטני. הוא קריא, אבל משמעותית פחות טוב מהקודמים בסדרה.
****
25 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
גלית
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
ה- "המונים"
אלו שקונים אותו מן הסתם
|
|
|
פואנטה℗
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
לגרקרנץ זה בכלל עוגת שמרים אוסטרית. כל דבע ודבה יודעים זאת.
עכשיו הוא כותב ספר מתח עם שרלוק הולמס. חצוף אחד. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מי?
|
|
|
גלית
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
דבע אבל מוכר ברמה עולמית
מה שגורם לי לשאול... מי בעצם הדבע? |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אני קורא את הסקירות שלי על הספרים הקודמים של לגרקרנץ (גלגל כתום, בפולנית), ומשעשע לקרוא שבכל הספרים שלו נתקלתי באותו דבר:
בכולם הוא ממש מנסה לגלגל את העלילה באופן טבעי, אבל מתישהו נמאס לו לנסות כל כך הרבה, ואז הוא מכניס את הפיתרון/זהות הרוצח במונולוג של אחת הדמויות, איזה 50-100 עמודים לפני הסוף. איזה דבע |
|
|
גלית
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מסתבר שצריך גם נשמה לא רק מתכון טוב
וגם כישרון.
ומה שyaelhar האחד והיחיד שהצליח לו חדפעמית היה ברנדון סנדרסון. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה, פאלפ, דן סתיו ואנקה.
עדיין לא השתכנעתי :-) המקסימום שאני יכול לומר בקשר להמשכים האלה, הוא שזה קצת meh מפרספקטיבה אתית, אבל עדיין נמדד (כמו שזה "אמור", אולי, להיות) איכותית - עושה ת'עבודה/לא עושה ת'עבודה, אפילו בלי קשר להיבט הכספי. סטיג לארסון הוא לא מוצרט של הספרות הסקנדינבית, הוא כתב משהו די מוצלח שהתפרסם אחרי מותו, ומישהו המשיך את הקטע. אני באופן אישי לא מרגיש כאן משהו פסול אלא בעיקר מאתגר מקצועית, ואפילו את הרקוויאם של מוצרט לא ממש איכפת לי אם מישהו המשיך, אם המוסיקה ערבה לאוזניי. ותודה על פירוש השם, דן סתיו :-) |
|
|
אנקה
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
סקירה מקסימה.
בעיניי, "המשכים" לספרים שנחלו הצלחה רבה אצל הקוראים שנכתבו בידי סופרים אחרים, לא יוצאים כל כך מוצלחים, למרות שגם שלושת הספרים של לרסון לא היו להיט בעיניי.
|
|
|
דן סתיו
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אלון
נהניתי מאד לקרוא את הסקירה שלך המשלבת הומור נפלא עם תובנות מעניינות. באשר לדיון המרתק בשאלת "הזכות" של סופר חי להמשיך את עבודת עמיתו המת, אני סבור שיש בכך טעם לפגם מבחינה מוסרית גם אם הדבר כשר לחלוטין מבחינה משפטית ובירוקרטית. זכותה של המשפחה לנסות ולסחוט את הלימון עד תומו מבחינה עסקית, אבל נראה לי שזה לא ראוי לסופר המכבד את עצמו לשתף פעולה עם מעשה זה. זה מזכיר לי את הרקוויאם של מוצרט. אלמנתו של מוצרט פנתה ליוזף פון אייבלר, תלמידו המבריק ביותר שישלים את היצירה (אחרי הכל היא הוזמנה על ידי אציל כלשהו והיו לכך השלכות כספיות). התלמיד סירב לעשות כן. אחרים הסכימו והתוצאה - עד כמה שידוע לי, קיימת הסכמה רחבה למדי שמוצרט היה משלים את היצירה באופן שונה (על פי וויקיפדיה)....
ובאשר לפירוש השם לגרקרנץ - משיטוט באינטרנט התרשמתי שמקור השם הוא בשבדית ולא בגרמנית ופירושו זר עלי דפנה. כמו שאמרת זה לא חשוב בשיט וזה כמובן גם פחות משעשע מהפירוש שמצאת, אבל כנראה יותר הגיוני. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
סקירה טובה דה אלפרט.
יש גם זמרים ומוזיקראים כאלה שכותבים להיטים "לפי נוסחה". בגדול, מסכים עם יעל, יש טעם לפגם בכתיבת ספר המשך לסדרה שהקים סופר אחר, אבל כנראה שבימינו אין חוקים והכל מסתכם ברווחים כספיים. אבל בסוף זה לא כזה נורא יחסית.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
לא הבנתי למה זה משנה? ולמי? למה זה מאוס?
אם מישהו היה מצייר "כמו" ואן גוך, זה רק עניין של העולם האמנותי ושל צרכני האמנות אם הם מקבלים את העניין הזה או לא. ובואי, זה לא שסטיג לארסון היה איזה פנומן יחיד בדורו. סופר של ספרי מתח עם אג'נדה סביבתית, שהצליח מעבר לסופר הסקנדינבי שלידו.
|
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מצטערת, לא מסכימה.
רוצה לכתוב ספר? שב וכתוב. תמציא עולם משלך וגיבורים משלך. להתעלק על המצאתו של אחר - גם אם הוא כבר מת - פסול ומאוס בעיני. מנהלי העיזבון והיורשים רשאים להפיק כסף מירושתם. אין להם שום זכות להסכים שסופר אחר ימשיך את עבודתו של המת. [בפאראפרזה על גרושו מארקס - זו עמדתי. אם אתה לא מסכים לה, יש לי אחרת...] |
|
|
בת-יה
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
בקיצור, כדאי לחכות לסרט.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מורי - יש הרבה ספרי מתח משובחים, שעומדים בכל קריטריון ספרותי. לא שזה ישכנע אותך, ובכל זאת.
yaelhar - אני לא רואה שום פסול בהמשך עבודתו של סופר שנפטר, ביוזמת מנהלי העיזבון והיורשים, אפילו כשהמטרה היא רווח כלכלי. מקסימום, שלא יקנו. לא רואה כאן בעיה כלשהי, ובפרט שלגרקרנץ לא עושה עבודה גרועה. הוא בעיקר קצת פחות טוב מלארסון
|
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
רק העובדה שהוא ממשיך (מה זה?) את עבודתו של אחר, פוסלת אותו בעיני אפילו אם היה נסבו.
|
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
נדיר שאקרא ספר מתח, אז תודה על האזהרה.
|
25 הקוראים שאהבו את הביקורת
