#
כמעט שמעתי את כרכוש המצלמה בסיום כל פרק.
זוכרים את התיאוריה שאמרה שאפשר להגיע לכל אדם על הגלובוס במספר קטן של צעדים? לא נסיתי את זה בעצמי (מה אגיד לאיש מניגריה אם אצליח ליצור איתו קשר בחמישה צעדים? "רק ניסיון, אל תיקח את זה אישית"?) הספר הזה מתאר קבוצת אנשים מקרית, לא שונה ממליוני אנשים אחרים. הרושם הנותר מקריאתו הוא, שלא משנה את מי בחרת – תמצא את חייו בנאליים לא פחות מאשר את חייך.
12 טיסות מתארות רגע בחיי האנשים (בדרך כלל שניים) המשתתפים בכל קטע. לאנשים המתוארים בסיפור אין עבר ואין עתיד. הם נתפסו ברגע אחד, והקורא מוזמן לנסות להשלים את הפרטים. אבל אין לו זמן – מיד מגיע הקטע הבא עם אנשים אחרים. מעט מאד מחשבות יש לאנשים המתוארים בקטעים. הסיפורים מתבססים בעיקר על פעולות. הקורא מוזמן להסיק את מסקנותיו מהאנשים דרך פעולותיהם המתוארות בסיפור.
"יצירה מלוטשת בעלת קול עכשווי..." זה הציטוט מה The New York Times על הכריכה הקדמית. למרבה הפלא הסכמתי עם כל מילה. "מלוטש" כי באמת לא מצאתי בטקסט מילה מיותרת או חסרה. הוא כולל את מספר המלים המדוייק הדרוש להעברת התמונה. "קול עכשווי" – סוג של תיאור טוויטרי. ציוץ שמשלים לך תמונה. אפשר לדמיין את סלאי כותב את הסיפור עם אימוג'ים כמעט בלי מילות קישור.
למרבה הפלא נהניתי מהספר. חיבבתי את הצמצום שהשאיר לי הרבה מקום לדמיין. נסיתי להלביש על הדמויות את דעותי הקדומות לגבי הודים, ספרדים, ליברלים, ברזילאים, אנגלים, מהגרים, אמריקאים, צבועים.
ספר קטנטן, קריא מאד ונגמר שנייה לפני שהוא נמאס. כמו שהוא מתואר - סיפור עכשווי שיכול היה להיות מסופר בטוויטר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
