האם הזיכרון שנים אחורה הוא אובייקטיבי או שיכול להיות סובייקטיבי (= הוא סובייקטיבי כשכל אחד זוכר, מפרש, מנתח אירוע נקודתי מן העבר בעיניים שלו, מתוך האישיות וחוויית החיים שלו) אם כך, האם יכולים להיווצר בו חורים של ממש?
ארי גוטמן, פרופ' ארי גוטמן, מהחוג לארכיאולוגיה כנראה מהאוניברסיטה העברית (לא מצוין אך ניחוש שלי לפי רמזים), מוכשר ומצליח מאוד, פופולרי בקרב הסטודנטים, ונמצא בתקופת המתנה לקבלת תקן קבוע ופרופסורה ומכאן גם להיכנס לרוטציית ראש החוג.
איש נחמד ונעים מאוד, וגם איש משפחה מסור ותומך נשוי ליעל, עו"ד מתמחה בליטיגציה (מה שאומר עסוקה מאוד) כך שחלק ניכר מתפקוד הבית שלהם עליו, (מאז הme too חלק ניכר מהייצוג של יעל מתמקד בפגיעות מיניות). ואב מסור ואוהב גם לשתי בנותיו, בגיל העשרה, שחלק ניכר מהחינוך שלהן עליו, כנ"ל.
יופי.
עד שמתרחשת בחייו רעידת אדמה ועוד באמצע סמסטר.
מקור רעידת האדמה הוא בשמועה על ספר העתיד להתפרסם בעוד 21 ימים ועוסק בהתרחשות בחוג לארכיאולוגיה, עשרים שנים קודם לכן, וצפוי כך לפי ההערכה, לתאר דברים שהתרחשו במדבר (יהודה), במסגרת מסע חפירות שגרתי של החוג, ונשארו שם. ארי, היה אז דוקטורנט ומתרגל בחוג והוביל את המסעות הללו.
הספר המדובר נכתב ע"י סטודנטית מאותם הימים בחוג, היא נעלמה לחייה לפני שנים רבות והקשר בין החוג לבינה התפוגג.
הספר שלה, כך אומירת השמועה, עתיד להביא פרסום שירעיד (כך לפי ההערכה) את הסגל של אז, הסטודנטים של אז, את החוג, האוניברסיטה ואולי הרבה יותר.
"דברים במדבר" בנוי כיומן שמביא את ארי גוטמן המספר בגוף ראשון, בפירוט ובאופן חשוף מאוד את שעובר עליו יומיום למשך 21 ימים מאז אותה רעידת אדמה ועד לפרסום הספר וגילוי האמת.
ארי מתמודד (או לא) לבד עם רעידת האדמה, לא משתף איש גם לא את בת זוגו. הוא מטולטל עד הקצה, מתקשה לתפקד, הלום מחשבות, מלא חששות ותיאוריות סוף, לומד התקפי חרדה מהם, ותוך כל זה מנסה להבין - זיכרון. זיכרון לעשרים שנים אחורה. יכול להתמלא חורים? יכול להיות בעיני המתבונן? וכן מה לגבי מצב של מילה של האחד מול המילה של האחר בחילוקי דעות, ללא עדויות.
כתוב טוב מאוד. משדר אמינות, כנות, ומעלה גם את המחשבה - הנזקים בעקבות הme too, לצד תועלת. האם יותר מטיב יותר עם החברה או יותר מטריד עד כדי נזקים - הטרנד הזה.
ומה בעצם זוכר הזיכרון שנים אחורה, ועד כמה הוא אובייקטיבי או סובייקטיבי, עד כמה הוא יכול להיות מדויק ומלא.
ממש, ממש יופי של סיפור. מעין רומן מתח דמיוני שיכול להיות כל כך אמתי. וציור הכריכה - יפה ובעיניי מביא את תוכו של ארי בתוך תקופת הסיפור ואת הסיפור כולו.
אל הספר נחשפתי בעקבות ביקורת של rea - תודה רבה.